רוגע לא מוסבר.
כן, זה מה שאני מרגישה,
לפני שהגעתי הביתה אמא שלי הזהירה אותי שיש המון עבודה בבית. קצת התבאסתי בהתחלה כי למי לעזאזל יש כוח לעבוד בשישי בצהריים?! הגענו הביתה והבנתי למה. האחים לי עבדו בגינה מהבוקר ועדיין לא סיימו הכל (יש לי גינה ענקית בבית), המטבח עמוס שקיות ירקות ופירות מהשוק, על הספות יש ערמות בלתי מבוטלות של כביסה ועוד כביסה תלויה בחוץ על החבל. בקיצור, באלגן.
ישבנו כולם יחד לאכול. כרגיל אבא שלי ואחי הגדול התעסקו בלעצבן אותי ואמא שלי בלעדכן את כולם בתוכניות לחג. אני הייתי שקועה במחשבות שלי ולא הקשבתי להם כמעט בכלל. אחרי האוכל הסברתי לאמא שלי שאני ערה משש בבוקר ושאין לי כוח בכלל עכשיו לעבוד. ביקשתי ממנה לראות פרק אחד של שובר שורות ואז אני לשירותה. הורדתי כביסה, תליתי כביסה, קיפלתי, ניקיתי, הוצאתי, הכנסתי, מה לא עשיתי. לפני שהספקתי לעשות חצי מהעבודה, האחי האמצעי נכנס וביקש עזרה בחוץ. מבחינתי, סבבה, למרות שאני שונאת לעבוד בחוץ, זרמתי. יצאתי,שמתי מוזיקה ונכנסתי למעיין בועה של מצברוח טוב. בחרתי לקחת את זה בכיף ולא בכעס וחוסר חשק ואני גאה בעצמי על זה, אני באמת גאה.
טוב אני חייבת לעוף לתלות כביסה, אמא שלי עוד שניה תולה אותי ;)
שתהיה שבת נפלאה לכולם 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
