Feel the Energy

היא המילה שלי. 

ללא ספק. 

ברוב המקרים שאנשים שואלים אותי את השאלה הגורלית 

"מה קרה?" 

כלום היא המילה היחידה שאני מצליחה להוציא מעצמי. 

מעטים האנשים ששומעים מה קרה. 

הרבה פעמים כלום הוא לא סתם תירוץ אלא באמת הסיבה 

מאוד יכול להיות שכלום לא קרה ואני סתם בוכה. 

סתם מבואסת. 

לפעמים הדברים שהורסים אותי הם מאוד מינורים וטיפשיים אז אני מעדיפה לומר כלום. 

עדיף מאשר לקבל תשובה 

"ולמה זה בדיוק מפריע לך?" או משהו בסגנון.

מעולם לא הבנתי איך אנשים מסוגלים לספר זה לזה על כל דבר שעובר בראש שלהם. 

אני גם לא אכתוב הכל פה. את רוב הדברים אני כנראה אשמור לעצמי.

או כי אני חושבת שזה מטומטם או כי אני פשוט לא רוצה לספר.

המילים פשוט לא יוצאות מהפה שלי. זה גם קשה לי להסביר למה. 

אני הרבה יותר אוהבת להקשיב. 

מישהו פעם אמר לי שצורת המחשבה מתבטאת בסדר. 

הוא דיי צדק. 

אני כל כך מבולגנת, החדר שלי גם בבית וגם בפנימיה נראה כמו אחרי אסון טבע. 

והמחשבה? בואו נאמר שבעשר דקות האחרונות עברתי 5 נושאים בערך וכבר שכחתי את הרוב. 

"מה?"

כלום, עזבו.