קמתי ב12 וחצי בבוקר (צהרים?) אחרי שקתרין עשתה לי השקמה טלפונית וזה היה נורא נחמד. דרך טובה להתחיל את הבוקר. יצאתי החוצה וישר התחילו לזרוק עליי מטלות. אוקיי, סבבה. עשיתי אותן, לא בחיוך, אבל עשיתי. אני חושבת שמיותר לציין שאני לא מדברת עם אבא שלי וגם אם כן זה לא בצורה הכי נחמדה שיש.
הזמן עבר ונערמו להן עוד ועוד מטלות עד שהגעתי למטלה המועדפת עליי, אפיית עוגה! בתזמון מושלם קתרין מתקשרת אליי כשכולם נחים, אף אחד לא נמצא באיזור אז אני שמה אותה על רמקול ואנחנו חופרות אחת לשניה במשך שעה כשהיא מחכה למישהו ואני אופה. היא באמת עשתה לי את היום. מאז אני במצב רוח ממש מעודד, הפעלתי רדיו שלא אכזב (רק קצת, אני באמת שונאת את השירים בצרפתית) והעברתי את מטלותיי בריקודים וצחוק.
עוד מעט יגיעו הדודים (יאי..) ואני באה בגישה קצת לוחמנית ובעיקר טובה! אעזור לאמא לתקתק הכל מהר כדי הם ילכו מהר ואני אוכל לברוח לחדר מהר.