זה קורה מעט מאוד פעמים. כשזה קורה, זה יקר מפז. צריך לנצור את זה ולשמור עליו קרוב ללב ככל שאפשר. זה לא ניתן לתיאור במילים, החיבור הזה, הוא.. מעבר למילים. הוא מיידי. הרגע שמבינים שמצאת חבר. לא בהכרח למערכת יחסים זוגית, חבר לחיים. חבר שאפשר לדבר איתו על הכל, באמת הכל. הוא בעצם ההזדמנות להתחלה חדשה שחיפשת כל הזמן הזה. אדם שכשמגיע הזמן ללכת, לא רוצים לומר ביי ביי אלא רק להתראות. אדם שרוצים שישאר בחיים שלך, שאפשר לדעת שאם הוא ילך, זה יהיה הפסד. שכל מילה שהוא אומר מגיעה לעומק לבך ומציפה אותך בחום. לפני שהולכים לישון בלילה אומרים "ואו, כמה שאני מקווה לראות אותו שוב". אדם שמסתכל אל תוך עייניך ורואה אותך. שרוצים שיהיה לו רק טוב, שהבקשה הכי גדולה שלך היא להיות שם בשבילו כשקשה. שמספיקה שיחה כדי להבין שמצאת משהו מדהים.
שאסור לך לוותר עליו.
פשוט אסור.
איבדתי את החברה הכי טובה שלי וזה כל כך כואב אבל.. יכול להיות שמצאתי משהו אחר. חבר, כי ידיד היא מילה קטנה מידי. אני לא הולכת לוותר עליו, שום סיכוי. אולי אני סתם מגזימה אבל יש לי תחושה ממש טובה לגביו. אני יודעת שזה נשמע כמו קראש אבל זה לא, הוא לא מסוג האנשים שהייתי רוצה להיות איתם במערכת יחסים. הוא פשוט, חבר.
אני חייבת לציין את זה שבזכותה, בזכות זה שאיבדתי אותה, אני מבינה הרבה יותר טוב כמה החברים שלי יקרים לליבי, כמה שאני אוהבת אותם.
הלכנו לאוזן השלישית והוא ניגן את השיר הזה ואני שרתי. זה היה נפלא.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
