על ימים מיותרים, אירועים מטרידים, אנשים לא סימפטיים והרבה בדידות.
אני חושבת שהוטרדתי לפני כמה ימים. אני אומרת שאני חושבת כי אני לא בטוחה עד כמה זה שימוש נכון במילה הטרדה. ישבתי ברכבת, בכיסא הקרוב למעבר וקראתי ספר. מולי ישבה אישה מבוגרת, בכיסא הקרוב לחלון. אחרי 5 דקות נסיעה בא מישהו, נער, מתיישב מולי ומתחיל לנעוץ בי מבטים. אחרי רגע קצר הוא שם את הרגל שלו על המושב שלידי. ממש לא נעים לי אבל אני מתעלמת, אולי ככה הוא ילך. הוא נוגע עם הרגל שלו ברגל שלי, אני מתעלמת. הוא עושה את זה שוב ואני מחליטה להסתכל עליו במבט שמעביר באופן חד וחלק "לך מכאן, יש מקומות אחרים ברכבת". הוא לעומת זאת, מבסוט.
"מאיפה את? איך קוראים לך?" הוא דיבר בלחש,
"מה זה משנה?"
"את נראית לי מוכרת, ראיתי אותך איפשהו"
"לא, אתה מתבלבל עם מישהי אחרת"
"את אחות של שםכלשהו?"
"לא, אתה לא מכיר אותי, תעזוב אותי"
"את לא מעירכלשהי?"
"לא."
אחרי עוד כמה שאלות שזכו להתעלמות מוחלטת הוא הלך. האישה שישבה מולי דפקה לי מבט המום ושאלה "מה הוא רצה ממך?" לא היה לי מה לענות אז אמרתי "אין לי מושג". אם זה לא מספיק, כשבאתי לרדת מהרכבת את מי זכיתי לראות? נכון מאוד, את מר מטרידן! הוא הסתכל עליי וחייך, שוב נעץ בי מבטים. רציתי לחזור אחורה, להתרחק ממנו אבל היו מלא אנשים. אחרי שירדתי מהרכבת, במקום ללכת יחד עם המטרידן שלנו וכל השאר לכיוון היציאה פשוט ברחתי בכיוון השני.
היה כיף.
נותרו עוד שישה ימים בודדים עד לתחילת השנת שירות. הימים בודדים וגם אני.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
