Feel the Energy

זיוף, זו המילה הנכונה. הימים האחרונים עברו בתחושת זיוף ענקית. אני משקרת, בכל דבר, בכל מבט, עושה דברים, אומרת דברים שהם לא אני. הם אפילו לא מי שהייתי רוצה להיות. הם פשוט משהו. 

אתמול בלילה הלכתי ברחוב, עם שמלה שחורה קצרה, גרביונים כהים ומבט אטום. לא הייתי מסוגלת לשאת את המבטים שאנשים נעצו בי. התפוררתי מבפנים, אך המבט נשאר. כמו שיריון. 

הייתי נחמדה, ממש נחמדה, לכולם. לכל החברים שלי. אפילו קצת פלירטטתי עם מישהי, למרות שאני חושבת שהיא סטרייטית. כל הערב פשוט רציתי לעוף משם. כל הערב רק רציתי להעלם משם, לא להיות באף מקום. אין מקום שאני רוצה להיות בו. 

אין בי כמעט התלהבות, הכל מרוסן מידי. אני לא שמחה באמת, אבל גם לא באמת עצובה. אנשים מפיחים בי קצת אור מידי פעם, אם זו אחותי מהמשפחה המאמצת, הגברת המדהימה, אבל זה לא אור אמיתי, הן כמו מחזיקות פנס שמאיר על מקום חשוך וכשהן הולכות הכל חוזר לקדמותו. 

יותר מידי שיט.