Feel the Energy

אני אוהבת את האנשים שלי חולים 

חולים מאוד 

כמה שיותר יותר טוב 

כמו שאחי אמר, 

"את אוהבת להתעסק בחרא של אחרים" 

וכמה שהוא צדק. 

באיזשהו מקום אני גם מנכסת "חרא", אני אוהבת את זה. 

אני מנכסת את החרא שלהם עד שהם בסדר, ואני עדיין לא 

ואז הם עוזבים. 

יש לי רדאר, רדאר בתת מודע 

עוד מלפני הכרות עמוקה אני יודעת 

אני יודעת שהיא כזו, והוא לא והוא ממש כן. 

זה מה שמושך אותי, כמו מגנט לא ברור 

אני מתהפנטת 

הדאגה הזו, הלחץ, הפחד, הסיכון באדם אובדני 

אני לא יודעת איך להגדיר מה זה עושה לי 

אבל אני תמיד רוצה עוד ועוד 

חוץ מזה, רק אדם לא פחות שרוט ממני יכול להבין ולקבל את השריטות שלי 

ואין לי רצון להחביא מעוד אנשים. 

מספיק לי כל שאר העולם. 

יש בי משהו שמשלב רגישות יתר בצורה שלא תאמן 

עם חוסר רגישות בוטה 

מודעות גבוה במיוחד 

עם חוסר מודעות מוחלט, ריחוף, ניתוק. 

אני חולה 

עשיתי הכל כדי לחזור הביתה 

בדרך הרגשתי פתאום בודדה נורא 

אבל כשנכנסתי הביתה הדאגה והרצון האימהי הזה לטפל בי הציף אותי וחימם אותי. 

אני חושבת שזו פעם ראשונה שהרגשתי שהרגש האימהי של אמא שלי באמת נוגע בי ומשפיע עליי.