Feel the Energy

לפני כמה ימים דפקתי נפילה אומנותית בעבודה ונקעתי את הקרסול.. hooray! זה תקוע וכואב ומגביל וחרא ממש אבל נראה לי שאני מתמודדת עם זה בסדר. יש פה ושם רגעים שאני ממש שונאת להיות תלויה בהורים שוב ולהיות מרותקת לספה אבל הם קטנים בהשוואה לרגעים הנעימים שהם מטפלים בי ודואגים לי ופשוט עושים לי טוב. 

בבוקר שלאחר הנפילה אמא לקחה אותי למוקד. אני ממש ממש שונאת מקומות כאלו אבל כשהגענו לשם פשוט לא הפסקתי לדבר שטויות לרגע. הביאו לי כיסא גלגלים וכל פעם שהלכנו אחורה עשיתי צלילי רוורס של משאית, צחקנו על האנשים ההזויים בחדר ההמתנה, התבדחתי עם טכנאית האולטרסאונד כי למה לא ונראה שאנחנו היחידות שנהנות מלחכות בתור לאורטופד. אולי אני חלק מהאנשים ההזויים בחדר ההמתנה?