Feel the Energy

כמו בכל ערב, בחדר אוכל בכפר יש גלידה. תור ענק של אנשים מסתעף מאחורי המכונה הענקית ואדם מסכן אחד שמוזג את הגלידה לגביעים.

כל אחד בתורו חושב לעצמו "יאללה שילכו להזדיין כולם אני רוצה את הגלידה שלי עכשיו!" ומחליט שלו מגיע לקבל את הגלידה לפני כולם ועוקף את כל התור. 

אותי זה מרתיח. זה משגע אותי כל כך. אם לא היה לי אכפת איך אנשים רואים אותי הייתי צועקת על כל אחד ואחד שעקף. לא שהם היו מקשיבים לי או משהו.. זה כל כך מפריע לי. אנשים שאני כן מכירה ואני מדברת איתם משכתי אחורה. ויש את אלה שעוקפים ואז כשאומרים להם לא לעקוף בצורה נחמדה באים ביציאה כאילו "זאת בעיה שלך" לך לעזאזל. פשוט לך. אין לי שום חשק ליצור איתך קשר אנושי. כלום. 

זאת לא הבעיה שלי שלכולם אין שליטה ביצרים שלהם והם לא יכולים לעמוד 5 דקות בתור הדפוק הזה וההמתנה הייתה מתקצרת פלאות אם כולם היו עומדים בתור כמו שצריך. 

אני מתגעגעת ללונדון. לתורים המסודרים למופת, למנטליות של אנשים.. להכל. נהניתי ממש בשבוע שהייתי שם. אני ממש מצטערת שהייתי שם רק שבוע.. הייתי מתה להשאר עוד חודש חודשיים. 

יש אנשים שאומרים שהאנשים באירופה הם בעלי מנטליות קרה. יש גם אנשים קרים יותר אבל יש המון אנשים נחמדים ממש שישמחו לעזור.

____________________________________________________________________

אמרו לי הרגע שאני נראת כמו מישהי שהייתה תקופת אימו. פאק. מה? אני ממש לא. אותה הילדה גם אמרה שאני נראית טאמבלרית כזאת. קרוב אבל לא. 

אני לא נראית כמו מישהי הייתה לה תקופת אימו. אני לא יודעת אם להעלב או לא. הייתי ממש בשוק כשהיא אמרה לי את זה.

אני עדיין בשוק.

אין לי יהיה אימו? יש לי שיער מתולתל ולא הרוס מהחלקות וכאלה.. ו.. לא יודעת אני פשוט לא נראת כמו משהי שהיה לה אימו. 

אני בשוק.

קראתי את הקטע של פגום וזה נורא השפיע עלי. נורא. אני חוזרת עכשיו שנה אחורה.. 

כמו מנהרת זמן

אני הולכת במקומות שהייתי הולכת בהם אז ומקבלת פלאשבקים של לשבת לבד מקופלת על הספסל לבכות ולהתחנן לאלוהים שכבר יתן לי לסיים את זה כבר. 

לא הייתי חותכת את עצמי או משהו אבל הייתי פוגעת בעצמי, הייתי מעליבה את עצמי ומעמידה מראה ורואה כמה אני מפגרת 

כמה אני כבר לא רוצה לחיות 

לחשוב שאם לא הייתי כאן העולם יכל לקבל אדם טוב יותר.. שלפחות יהיה צמחוני או לא אנוכי כמוני.

אני סתם נורא נכנסת לזה עכשיו. אני לא רוצה לחזור לשנה שעברה. טוב לי ככה. למרות שאני חושבת שאין לי מספיק ביקורת עצמית

אבל היה נחמד להזכר, להזכיר לעצמי לאן אסור לחזור, לאן אני פשוט לא אחזור. 

תודה פגום, אני מאוד מעריכה אותך.

ניקיון יסודיייי :)

אני אוהבת לנקווות 

אבל לא לסדר

החדר שלי זה החדר הכי מבולגן בפנימיה 

חחחח

האם בית שלי כל בוקר נואמת לנו על זה שהחדר שלנו מבולגן ובלה בלה 

מה אכפת לי?! 

תני לי להנות כלבתא!

היה לי מבחן בכימיה, ארוך כמו מבחן של שעתיים וחצי אבל.. תנחשו מה?

היה לי רק שעה וחצי! וויפייי!

סתם סתם דווקא הלך לי סביר

סביר מינוס

יש לי פתאום אנרגיות ולחשוב שלפני שתי דקות כמעט נרדמתי 

יאללה לנקות! 

כימיה זה איכ. אבל זה מעניין דווקא

איכשהו בשיעור אני כן נהנת ומתעניינת אבל כשאני מגיעה ללהתכונן למבחן אני לא יודעת כלום :(

זה מדכא.  ממש. כי בשיעור אני מרגישה חכמה ולבד אני מטומטמת :(

מישהו מבין קצת בכימיה? גם אם כן עזבו זה סתם חומר משעמם XD 

המורה תמיד מאשימה אותנו שהיא מבזבזת עלינו את הזמן שלה ושבמקום לעשות לנו תגבורים היא הייתה יכולה לעשות שיעורים פרטיים ולקחת על זה הרבה כסף 

חברה, אל תאשימי אותנו בבעיות הכלכליות שלך..

בכללי היא מאוד נחמדה אבל יש לה קטעים מעצבנים. והיא גם לא ממש יודעת ללמד טוב

היא לא יודעת ללמד בכלל

מעצבנת

יש לי עוד 45 דקות שיעור מתמטיקה שאני אפילו לא צריכה. הוא סתם תקוע שם.. יופי לי..

לא הצלחתי לבטל אותו.. האחראית על השיעורים אמרה לי שרק אם אני מוצאת מישהו שיחליף אותי אני יכולה לבטל. לא מצאתי אז עכשיו אני תקועה עם שיעור מתמטיקה שאין לי מה לעשות בו.. ייאאאייי

בזבוז זמן טוטאלי

הסתכלתי במשוב על הציונים שלי

אני חייבת להגיד שאני גאה עצמי מאוד.. הציון הכי נמוך שלי הוא 85 (!!) ואני לא חרשנית בכלל ולא מצטיינת.. אני בספק אם אני חכמה בכלל

דוגמה לזה שאני לא חרשנית, עכשיו, במקום ללמוד לכימיה אני יושבת וחופרת פה ועל מה בסך הכל? על כלום! כל הכבוד שלי שאני מבזבזת זמן!!

טוב שיהיה בהצלחה

אמאלה מבחן :O 

אם זה לא מובן, כתוב כימיה זה איכס! :)

עוד דרך לבזבז זמן!!!

תאמת.. אני שמחה שנפרדנו. באמת.

אני חושבת שאם הייתי צריכה להיות איתך כל ליום ולא היינו רחוקים לא היה לי טוב 

אנחנו שונים מידי

באמת שאתה מקסים והכל אבל כשהיינו ביחד ראיתי המון דברים בך שהפריעו לי 

אבל החלטתי להחליק, לא לתת לזה להרוס לי.. אחרי הכל זה מי שאתה אני לא יכולה לשנות אותך 

והיו גם המון דברים שמאוד אהבתי

אני לא אתחיל עכשיו למנות את כל הדברים שלא אהבתי בך או שכן אהבתי אבל אני לא חושבת שהיינו מחזיקים מעמד הרבה זמן אם היינו מתראים כל יום..

אבל זה כן תמיד יפריע לי שנפרדנו

למרות הכל.. תמיד יצבוט לי בלב לחשוב עלייך.. או בעצם עלינו.. לא יודעת. אני רק יודעת שזה יכאב לי להזכר בך כי נפרדנו בצורה יפה 

כי היה לי טוב איתך בסופו של דבר

אבל אתה רוצה להמשיך הלאה 

וזה בסדר, זה לגיטימי וגם אין לי בעיה 

אולי כן יש לי בעיה 

טוב תהיה לי בעיה עכשיו לראות אותך עם מישהי אחרת

אולי בשבילך אני סתם עוד אקסית אבל בשבילי אתה האקס הראשון

ותמיד תהיה 

אכלת אותה XD 

עכשיו אתה מבקש שנהיה ידידים.

וכשאמרתי לך שיהיה לי קשה אתה חשבת שאני סתם מגזימה 

לא אמרת את זה אבל אפשר לקרוא בין השורות 

אולי אני מגזימה 

אבל אולי גם לא. אולי זה מוצדק שקשה לי לחזור לקשר איתך בלי לשקוע בעבר ולהתגעגע אלייך..

אני לא יודעת 

ו.. אני חושבת שעכשיו אני יכולה להגיד בבטחון שמספיק. הספיק לי לשקוע בבאסה של "נפרדנו איזו מסכנה אני"

אני חושבת שאני יכולה להיות ידידה שלך 

בתנאי שלא תנשק אותי כן? זה סתם יחזיר נשכחות שכבר שקועים עמוק עמוק בפנים. 

זה היה דפוק מצדך לנשק אותי אחרי שנפרדנו. מאוד.

אני אתגעגע תמיד אבל.. די ממשיכים הלאה 

היה לי כיף בתקופה שהיינו ביחד 

באמת 

תאמת.. אני שמחה שנפרדנו. באמת.

אני חושבת שאם הייתי צריכה להיות איתך כל ליום ולא היינו רחוקים לא היה לי טוב 

אנחנו שונים מידי

באמת שאתה מקסים והכל אבל כשהיינו ביחד ראיתי המון דברים בך שהפריעו לי 

אבל החלטתי להחליק, לא לתת לזה להרוס לי.. אחרי הכל זה מי שאתה אני לא יכולה לשנות אותך 

והיו גם המון דברים שמאוד אהבתי

אני לא אתחיל עכשיו למנות את כל הדברים שלא אהבתי בך או שכן אהבתי אבל אני לא חושבת שהיינו מחזיקים מעמד הרבה זמן אם היינו מתראים כל יום..

אבל זה כן תמיד יפריע לי שנפרדנו

למרות הכל.. תמיד יצבוט לי בלב לחשוב עלייך.. או בעצם עלינו.. לא יודעת. אני רק יודעת שזה יכאב לי להזכר בך כי נפרדנו בצורה יפה 

כי היה לי טוב איתך בסופו של דבר

אבל אתה רוצה להמשיך הלאה 

וזה בסדר, זה לגיטימי וגם אין לי בעיה 

אולי כן יש לי בעיה 

טוב תהיה לי בעיה עכשיו לראות אותך עם מישהי אחרת

אולי בשבילך אני סתם עוד אקסית אבל בשבילי אתה האקס הראשון

ותמיד תהיה 

אכלת אותה XD 

עכשיו אתה מבקש שנהיה ידידים.

וכשאמרתי לך שיהיה לי קשה אתה חשבת שאני סתם מגזימה 

לא אמרת את זה אבל אפשר לקרוא בין השורות 

אולי אני מגזימה 

אבל אולי גם לא. אולי זה מוצדק שקשה לי לחזור לקשר איתך בלי לשקוע בעבר ולהתגעגע אלייך..

אני לא יודעת 

ו.. אני חושבת שעכשיו אני יכולה להגיד בבטחון שמספיק. הספיק לי לשקוע בבאסה של "נפרדנו איזו מסכנה אני"

אני חושבת שאני יכולה להיות ידידה שלך 

בתנאי שלא תנשק אותי כן? זה סתם יחזיר נשכחות שכבר שקועים עמוק עמוק בפנים. 

זה היה דפוק מצדך לנשק אותי אחרי שנפרדנו. מאוד.

אני אתגעגע תמיד אבל.. די ממשיכים הלאה 

היה לי כיף בתקופה שהיינו ביחד 

באמת 

יש לי עבודה ענקית בספרות למחר ואני רק בהתחלה. למען האמת מחר זה התאריך שהמורה הייתה ממש נחמדה ונתנה הארכה 

אני ממש מטומטמת..

שבמקום לעשות עכשיו את העבודה אני כותבת פה ומתעסקת בפייסבוק 

אבל אני לא מצליחה להתרכז 

וכל העולם עוזר לי להסחף למחשבות.. זה לא כיף

הקטע הוא שאני לא מצליחה לתפוס את עצמי בידים ולהגיד "טוב עכשיו אני מסיימת את העבודה הזאת!"

וגם אני כן אומרת את זה אני לא עומדת במילה של עצמי

אין לי את הכוח רצון הזה

אני פשוט שונאת את זה 

אני מעצבנת את עצמי ואני עדיין לא עושה שום דבר כדי לשנות.. כלום 

יופי לי.

ממש תוכנית הרס עצמי בניתי לעצמי

לשותפה המהממת שלי יש חבר חדש.

אני ממש ממש שמחה בשבילה כי סוף סוף היא מוצאת מישהו חמוד באמת שלא רוצה רק לזיין ולזרוק אותה 

הוא בא אלינו לחדר כמה פעמים בסופש והם התמזמזו והתנשקו וזה לא מאוד מפריע לי.. אבל זה צובט לי בלב כשהיא מספרת לי על דברים שקרו להם כי כל דבר כזה ממש מזכיר לי את מיכאל. 

כל פעם שאני נזכרת בו זה ממש כיף.. אבל מתכווצת לי הבטן ולא בקטע טוב

אם זה ימשיך ככה כל פעם שהוא יבוא לפה לחדר או כשהיא תספר לי משהו עליו.. אני לא אשרוד. אני אשקע בעצבות ואני ארצה למות. לא שעכשיו כל כך כיף לי לחיות אבל שיהיה. אין לי כוח לחזור לשנה שעברה.. להתבודדות המטורפת, לדכאונות ולאובדניות.. גם בשבילי וגם בשביל כל החברה שמסביבי 

אני כבר לא כזאת.. אני לא אותה ילדה שהייתה שנה שעברה. השתניתי מאוד. לפעמים יש לי מצבי רוח כאלה ואחרים אבל זה עובר מהר לרוב

אני ממש רוצה שהפלאשבקים האלה יעברו כבר.. אני לא יודעת אם אני רוצה לשכוח הכל לגמרי, אני פשוט רוצה להמשיך הלאה.

זהו החלטתי, אני רוצה להמשיך הלאה. 

ואני אמשיך הלאה 

היה טוב ונעים אבל די נגמר 

אני אתגעגע מאוד אבל יהיה בסדר

ביי ביי עבר, שלום עתיד :)

..I'm just another soul for sale, oh well

אני כל כך אוהבת את דייב גרוהל 

הוא כל כך מהמם 

הרגע סיימתי לשמוע אלבום שלם של הFoo Fighters.. אתם יכולים לשמוע בקול שלו ובמוזיקה שהוא כותב את הכל על הדברים שעברו עליו וימים קשים. 

אני נורא מעריכה אותו 

זה נורא נדיר שאני מעריכה אדם שאני לא מכירה.. אבל יש בו משהו מדהים

הקול שלו והמבט העמוק והמבין שלו ממיסים אותי.. 

לפעמים הוא כותב את המשפטים הכי נכונים שגורמים לך לרצות לחזור על אותו השיר שוב ושוב

הוא ממכר

אין לי כוח יותר. אני עצבנית ובדיכאון

ישבתי וכתבתי קטע ארוך ויפה והייתי ממש מרוצה ממנו 

באתי לעשות "שמור" 

"אין חיבור לשרת" 

Fuuuuuck Youuuuuuuuuuu 

הכל נמחק

בא לי למות.

היה לי חודש מלא בדרמות. הרבה יותר מידי. 

חוץ מזה שיש לי המון מבחנים ועבודות, מיכאל ואני נפרדנו וזה ממש השפיע על הלימודים שלי והחברה הכי טובה שלי הפסיקה לדבר איתי ופתאם היא חזרה לדבר איתי אתמול. משהו ממש פוגע קרה לחברה שלי, השותפות שלה היו ממש דוחות וזה כבר עבר את הגבול. 

אומנם זה לא הרבה אבל זה די והותר בשבילי. 

לא סיפרתי לאמא שלי שאני ומיכאל נפרדנו. אין לי כוח לזה עכשיו. או בכלל.. היא תתחיל לשאול אותי שאלות ולצפות לתשובות שאין לי. או שאני לא רוצה לדבר עליהם איתה. אבל היא בכל זאת תתעקש לדעת. 

אבל אני צריכה לסבול כל יום שאלות כמו: "מה שלום מיכאל??" "מה אתם לא נפגשים?" "איך הולך??" 

אמא.. עזבי אותי בשקט. בבקשה ממך. 

לא בא לי לחזור הביתה. טוב לי בכפר. אני לא רוצה לחזור בעיקר בגלל שאני מפחדת להתמודד עם השאלות של אמא שלי. 

היה כיף כשחברה שלי חזרה לדבר איתי אבל.. אני עדיין לא מבינה בדיוק למה היא הפסיקה לדבר איתי מלכתחילה. 

מחר אני יוצאת לטיול שנתי. אני אוהבת טיולים ממש אבל לא את הטיול השנתי. הוא רק גורם לי לשנוא את הכיתה שלי עוד יותר כי אני מבינה כמה הם קקות ושהם בחיים לא יעזרו לי אם אני אצטרך עזרה. כיף. 

אני לא יודעת מה עובר עליי, אני לא יודעת איך אני מרגישה.. אני לא יודעת כלום

אני לא יודעת איך עבר עליי היום הזה.. היה טוב? היה רע? היו הרבה עליות וירידות.. הרבה יותר מידי 

על פי ההרגשה שלי עכשיו.. היה חרא יום. אני לא מצליחה להרגיש באמת שמחה. 

נמאס לי שכל דבר שאני עושה מזכיר לי אותו. נמאס לי. 

היום ירד גשם חזק ממש ונזכרתי שכשהייתי בבית ירד היורה והתקשרתי אליו בזמן שהייתי בחוץ ועמדתי בגשם וסתם דיברנו על זה ששנינו ממש אוהבים גשם ושיום אחד נעמוד בגשם ונתנשק בכיף כזה..

ממש התכווצה לי הבטן ברגע שחשבתי על זה.. הרגשתי ממש חרא באותו הרגע. 

היה ממש כיף לחשוב על זה אבל אחכ.. להבין שזה כבר לא קיים..

וזה קורה לי מלא פעמים. אלה דברים שממש מבאסים אותי 

אני לא יודעת איך להתמודד איתם.

איך להפסיק אותם.. עדיף.

הלוואי שהיה לי פשוט כפתור כיבוי.. לאו דווקא לישון.. לכבות זמנית ON\OFF כמו של רובוטים ובובות מדברות. 

אבל אין

יושבת לי בחדר, מקשיבה לרד הוט עם אוזניות בשקט נוראי כדי לא להעיר את השותפות שלי כשכל מה שבא לי לעשות זה לבכות.

הלוואי שיכולתי להקשיב בפול ווליום. זה היה מסיח את דעתי מהעצבות הפתאומית שנפלה עלי הלילה. 

אני מרגישה כאילו כל העולם שמח ודווקא אני עצובה. יש לי כל כך הרבה דברים לעשות מחר ואני כל כך צריכה מנוחה. ועוד היום לא עשיתי כלום. כמעט לא למדתי. אם הייתי כמו חברה טובה שלי והייתי לומדת כל היום הייתי באמת יכולה להנות מהרגעים האלה של השקט, של המנוחה אבל עכשיו כל מה שעולה לי לראש זה שיש לי עבודה ענקית בספרות ליום שני, מבחן בהיסטוריה ביום ראשון, מבחן במתמטיקה ביום שלישי ואלוהים יודע עוד כמה  שיעורי בית ועבודות נשארו לי לשבוע הבא. 

אני מרגישה כל כך מטומטמת שאני יודעת שאני דוחה את הכל לרגע האחרון ועדיין לא עושה עם זה כלום. ההורים שלי צודקים אני באמת לא עושה כלום עם עצמי ובסוף אני אקבל חרא ציונים וחרא תעודת בגרות. באמת שהלוואי שלא היה אכפת לי. לא היה אכפת לי להכשל.. שפשוט לא יהיה לי אכפת מכלום. לא מאנשים, מהלימודים, מהחיים, מעצמי.. מכלום. פשוט לחיות חיים רקניים חסרי כל משמעות בלי להצטרך להתמודד עם לחץ, כעס, עצב או עלבון.

לחיות ברוגע. לשמוח ולצחוק כל היום עם חברים. 

אני כל כך רוצה אבל אני לא רוצה בכלל. 

נמאס לי מהבית ספר ונמאס לי מהעולם..