Feel the Energy

בעוד שעתיים בערך, שום דבר לא יקרה בעולם. 

"אבל מה, שנה חדשה, זה משהו גדול!"

נכון, אבל בעולם, פיזית, שום דבר לא ישתנה, העולם ישאר בדיוק אותו הדבר, בשביל בני אדם, עברה שנה, כדור הארץ יסיים את הסיבוב ה365 שלו לשנה ויחזור לעוד סיבוב, רק עוד שנה מתוך 2015 שנים אחרי שהנוצרים התחילו לספור אנילאיודעת כמה שנים לפני. 

אני לא יודעת למה המחשבה הזאת קפצה לראש שלי. אני דווקא דיי מתרגשת לגבי השנה החדשה. אפשר לומר שהיום האחרון של שנת 2014 התחיל נורא והמשיך ממש סבבה. הלכתי בפעם הראשונה ל Spoken Word והיה לי ממש נחמד. לא הקראתי כלום, התביישתי מאוד אבל אני מקווה שאצליח להקריא משהו.

כשאני חושבת על זה עכשיו, ממש לא אכפת לי אם אני אנשק משהו בחצות או לא, העיקר שיהיה טוב. 

אני רוצה שהמילים האחרונות שלי השנה יהיו מילים טובות, מילים שמסמלות משהו. 

אז הנה לכם, הפוסט האחרון שלי לשנת 2014, 

שנה טובה אנשים יקרים, Happy New Year, 

אני אוהבת אתכם. 

אל תשאלו, כי אני לא יודעת. 

אל תדאגו, כי אין צורך. 

אל תחשבו, פשוט תשחררו. 

שינוי נראה כמו דבר בלתי ניתן להשגה אבל גם בלתי נמנע. 

And it is wonderful.

You.. You don't know me. 

יותר מידי דברים ביום אחד. 

נזכרתי פתאום באותו הלילה שהוא שלח לי הודעה, סביבות שלוש. הייתי במצב דומה לעכשיו. גם הוא לא היה בשמים. אני חושבת שלא עודדנו אחד את השניה, פשוט דיברנו, לא ניסנו לתקן. אני זוכרת שזאת היתה שיחה טובה. פתאום נשטפתי בגעגועים שלא הרגשתי הרבה זמן. אני צריכה שיחה כזו עכשיו. קשה לי לראות שיחה כזאת עם מישהו עכשיו, כי הוא לא בקשר. וטוב לו. הוא מאושר. ואין אנשים כמוהו. 

אני עושה רע לאנשים. כשלא טוב לי. אני לא רוצה שהוא ידבר איתי כי אני אעשה לו רע. 

אין לי מילים, 

היא פשוט מדהימה. 

מצד אחד, היא נפלאה,

מצד שני, למה שהיא תרצה אותי בכלל?

She is incredible. 

She is too incredible. 

זה מדהים איך שבמבט אחד אפשר להבין אם אותו האדם מעניין או לא. 

חיי נדודים נשמעים כמו דבר נפלא. 

קשה, אבל נפלא.

מי חשב שאפילו הסיום הכי מינורי שיש יכול להיות כל כך משחרר 

אני לא רוצה את זה עכשיו,

היה לי בסדר גם לפני.

אני לא רוצה להרגיש כלום.

אבל.. יש בה משהו מדהים, מסקרן, 

יש בה משהו,

היא נפלאה.

אני לא נרדמת.

אני רוצה לצאת לרגע מהתחושה הנוראית שיושבת עליי כדי לכתוב קצת על החוויה המדהימה שחוויתי. 

הייתי בסמינר לקראת שנת שירות בתנועת נוער. הייתי בקבוצה עם אנשים שאת חלקם שאני מכירה וחלק בכלל לא. אני חייבת להודות שדיי התאהבתי בהם, התאהבתי בעומק ובחוכמה שלא מוצאים בכל אחד, בייחוד של כל אחד מהם, ופשוט בשילוב המדהים של כולם ביחד. נהנתי יותר להיות חלק מהקבוצה מאשר ללמוד על התנועה או להקשיב להדרכות. 

אני מרגישה נורא כי איכזבתי את קתרין, הייתי חרא חברה וביטלתי יציאה שחיכינו לה חודשים ברגע האחרון. לא ביטלתי אותה סתם ככה, היו לי סיבות, אבל למי אכפת, אם היא התבאסה מזה, גם אני. 

מחר

הביתה

אחרי פאקינג

ארבעה שבועות.

אבל

סמינר 

מיותר ל

שנת שירות

אני צריכה לישון. במיטה. בבית.

לא לעשות כלום לתקופה בלתי מוגבלת (זה לעולם לא יקרה).

אני בלחץ ואני קצת משתגעת.

אולי תעזבו אותי בשקט כבר?