לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Feel the Energy


She said "why do you keep seeing things you know that don't exist?"


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2015    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2015


אני לא מחזיקה את עצמי יותר

הפסקתי לנסות

 

הם חוזרים אלי גם כשאני לא לבד

התעסוקה כבר לא מספיק חזקה כדי לעצור אותם

 

הם באים ומכים, באים והורסים

גורמים לי לרצות עוד ועוד מהם

 

משתלבים עם העייפות וחוסר הביטחון 

יוצרים רצון עז לאסון.

נכתב על ידי , 27/12/2015 00:16  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




חזרתי מהמשימה שלי ואז זה קרה. כבר בדרך עצמה, בזמן הליכה, השתלטה עליי תחושה נוראית. נכנסתי למטבח והתחלתי להכין ארוחת ערב לקומונה ואז אמא התקשרה וכמובן שאני לא רוצה את הדאגה שלה אז הכל בסדר גמור. השיחה נגמרת ואני שמה מוזיקה, לאט לאט מגיעים חברי הקומונה שלי ואז אין לאן ליפול, התחושה הנוראית הזו נעלמת. אחרי שסיימתי לבשל הערב כבר הגיע, יושבים לאכול, צוחקים, נהנים, כיף אמיתי. אנחנו מסדרים ואני נשארת בסלון וכולם הולכים לחדרים, יושבת לבד עם הרדיו פתוח. שוב זה קורה, אותה התחושה הנוראית משתלטת עלי ובא לי להסתגר לבד. אין את האופציה הזו. 

 

קשה לי ונמאס. אני רוצה לבכות ולא יוצא. 

די. 

נכתב על ידי , 25/12/2015 20:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מאז ומתמיד שנאתי מחמאות.

שנאתי את התחושה החמימה שנוצרה בבטן ולאט לאט הרגתי אותה. הרגשתי שהן מזויפות, שאומרים לי דברים רק כי מנסים להיות מנומסים. בהתחלה חייכתי בנימוס או צחקתי קלות ועם הזמן פשוט הפסקתי להגיב. 

 

היום נזכרתי בשיחות שלי איתה ופתאום הבנתי שהיא לא הפסיקה להחמיא לי. גם אחרי ששללתי ודחיתי כל דבר טוב שאמרה. היא התעקשה עד שאמרתי בסדר. כי פתאום זה לא הרגיש מזויף כל כך. כי פתאום מישהי התעקשה ולא אמרה משהו שמרגיש כמו "אם מחמיאים לך תקחי את זה, זה בטח לא קורה הרבה", פתאום החמימות הזו התעוררה שוב.

 

עכשיו אני נזכרת שגם הוא בעצם עשה את זה. הוא עשה את זה במודע. הוא הצליח קצת להפשיר את הדבר הזה בתוכי. 

 

 

היום כבר אף אחד לא מפשיר אותי כמעט, אני חוזרת למצב קפוא. 

נכתב על ידי , 18/12/2015 00:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני רוצה לשמוע מוזיקה 

בעוצמה כה חזקה

שיתפוצצו לי האוזניים. 

שכמעט אתחרש. 

 

 

אני שמה אוזניות 

ומגבירה

עוד

ועוד 

ועוד

אבל שום דבר לא מספיק. 

 

אני רוצה לשמוע מוזיקה חזק כל כך שלא אצליח לשמוע את המחשבות שלי. למה זה לא אפשרי? 

נכתב על ידי , 15/12/2015 20:12  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




רק קצת אחרי עשר ואני כבר במיטה. 

אני בכנות לא יודעת מה לכתוב. אני מרגישה מנותקת מעצמי לגמרי. אני חיה את החיים הבסיסיים ומתפקדת אבל לא מעבר, אני לא מרגישה כלום חוץ מכעס או קצת שמחה רדודה לפעמים. אני נמצאת הרבה במצב של כלום או בתחושה שבוחנים אותי, ואז אני פשוט לא אני. לפעמים יש פה ושם הצלחות קטנות אבל לא שום דבר שנוגע בי. 

 

חסרה לי תקשורת עם עוד אנשים חוץ מחברי הקומונה שלי או שאר האנשים בקיבוץ. אולי אפילו אנשים חדשים. 

נכתב על ידי , 14/12/2015 22:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ברגע שנכנסתי לחדר אחרי יום מתיש וארוך, נכנסתי למיטה והרגשתי חולה נורא. הראש שלי התפוצץ, הרגליים כאבו, פתאום נהייתי מצוננת מאוד. הייתי פשוט מותשת נורא. 

 

ואז התחלתי לחשוב. אני באמת בסדר? כלומר, אולי אני לא באותו המצב שהייתי בו לפני, אני לא כל הזמן רוצה למות, כועסת ובוכה אבל גם אין לי זמן להרגיש את זה. אין לי זמן להתייחס לזה. אין לי זמן לשבת ולכתוב או אפילו סתם לראות סרטונים ביוטיוב. זה שאני לא מתייחסת לזה לא אומר שזה לא שם. אני לא יודעת עד כמה זה טוב אבל בנתיים אין ברירה אחרת. 

 

למען האמת, דווקא כיף פה. 

נכתב על ידי , 10/12/2015 20:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




זה התחיל כשהיא שאלה פתאום "מה קורה?" אחרי שיחה זורמת על מתי נראה "דדפול" ו"שמונת השנואים" וכמה שטרנטינו אדיר. 

שאלה פשוטה ונורמלית אבל כשהיא שואלת "מה קורה?" עולות לי דמעות לעיניים. יש בה כל כך הרבה כנות, אכפתיות טהורה ואמיתית. אני עונה תשובה קצת כללית ועמומה, פשוט כי אני לא יכולה לספר לה הכל. אני פיזית לא יכולה. היא מציפה בי כל כך הרבה דברים ואני לא מסוגלת לעמוד בזה.

 

אני מרימה מבט לחלון ובוהה. היא כותבת שהיא בדיוק חשבה על זה שלא דיברנו הרבה זמן ואני נזכרתי שהפסיכו שאלה אותי אם אני מצליחה לשמור איתה על קשר.

 

אני לא רוצה לנתק איתה קשר. 

 אני לא רוצה לנתק איתה קשר. 

 

 

נכתב על ידי , 5/12/2015 22:59  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




היום אני חיה בשביל הרוח הקרה שאוהבת להקפיא את הרגליים החשופות  שלי. לא צריך יותר. 
נכתב על ידי , 4/12/2015 10:31  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




יש אנשים שיודעים מאוד מהר להדליק לי שריפה בבטן. שריפה טובה כזו, שריפה של רגש. זו אפילו לא יכולת, הם רק צריכים להיות האנשים הנכונים. 

 

הבעיה איתם היא שהם לא מודעים לשריפה שהם עוררו שם בפנים, שהכל שם לוהט וגועש ומצפה. מבחינתם, הם רק אמרו שלום ואולי עוד כמה משפטים. אז הם הולכים, נראה בסדר וכעיקרון זה אכן בסדר. 

 

אז זהו שלא. הם שפכו מיליון גלוני מים על השריפה אבל היא לא נכבתה. הם משאירים אותי להתמודד לבד עם שריפה מעצבנת שלא מסכימה לוותר ומאמללת לי את החיים. לאט לאט השריפה הופכת להיות פחות ידידותית ויותר אלימה וכועסת, למה הדלקתי אותה סתם? וכוסעמק איתה, זה הכל בגללה. אני לא ביקשתי את זה לא ביקשתי שתשלחי הודעה. יכולתי להסתדר בלי זה מצוין. 

 

נשארתי עם שריפה מכרסמת בפנים אבל קפואה לגמרי, ושום שמיכה, שום בגד ושום חימום לא יצליחו להפשיר אותי. 

נכתב על ידי , 2/12/2015 22:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אתמול היא שמה שיר שהזכיר לי אותו. לכמה שניות שקעתי בגעגועים כל כך עד שהקול שלו התחיל להתנגן בראשי, יכולתי לשמוע אותו שר יחד איתי. יכולתי לשמוע אותו פורט על המיתרים יחד עם המנגינה. 

 

 

אני לא באמת מתגעגעת, זו סתם באסה קטנה. 

נכתב על ידי , 2/12/2015 08:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 28




הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אהבה למוזיקה , עכברי כפר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFrusciante אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Frusciante ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)