זה כל כך מוזר לחזור להיות אני הרווקה.
הזוגיות נתנה לי ביטחון, תמיד יכולתי להרגיש מגובה ומבוססת, כי יש מישהי שחושבת שאני מדהימה. הרגשתי במקום טיפה "גבוה" יותר מאנשים אחרים. זה נשמע גרוע. זה מרגיש טוב שתמיד יש מישהי ללכת איתה הביתה ולדבר איתה בצד כשמישהו מעצבן אותך.
עכשיו אני פתאום מעורערת. החשש הזה מלהתקרב יותר מידי לאנשים כי אולי אני אפתח כלפיהם רגשות מעצבן אותי. אני נזכרת כמה חרדה יש בסיטואציות האלו והבטן שלי מתכווצת כל כך שבא לי להקיא ולחזור אליה, לרוץ להתנצל על זה שהעזתי להפרד ממנה.
עבר שבוע וכבר הספקתי להבהל כל כך מהרווקות.
אני לא רוצה לחזור אליה. לא. זה היה טוב עד שזה כבר לא היה טוב בכלל. אז טוב שזה נגמר. אבל אלוהים כמה שאני מתגעגעת אליה. אוף. אני מתגעגעת להתייעץ איתה ולצחוק איתה ולספר לה דברים.
אני לא רוצה שום דבר כרגע, לא סתם דברים חד פעמיים, לא מערכת יחסים, אני פשוט צריכה לווסת את הרגשות של עצמי. לא לעוף על האדם הבא שאני מרגישה איתו טיפת חיבור עם כל הרגשות הלא פתורים מהפרידה והלבד שעוטף אותי כרגע.
מאוד מתחשק לי להרגיש שוב את אותו הביטחון. כל כך כל כך חסר לי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
