השעה 20:20
הוא מבקש ממני להכנס למשרדו.
אני,שיער אסוף לגובה עם גומיה שחורה דקה,איפור גס עם שפתון אדום,חזה שופע מבצבץ מהחולצה המנומרת,חצאית עד הברך בצבע חום בהיר,גרביונים עד התחתון ונעלי עקב גבוהות,נכנסת למשרדו בחשש..
מולי יושב גבר בן 37,חליפה כחולה כהה עם עניבה בצבע כסף,שיער שחור מסודר בתספורת קצרה ועיניים בצבע ירוק זית.
''כן'' אני אומרת.
''שבי,יש לי כמה דברים להבהיר לך'' הוא עונה.
אני מתיישבת ומשלבת בעדינות רגליים.
הוא ממלא לי כוסית ויסקי משובח ומניח בפנים 4 קוביות קרח מנצנץ.
הוא מושיט לי את הכוסית,מרים את הכוסית שלו ולוקח לגימה ארוכה מהויסקי.
''זאת פעם אחרונה שאת מאחרת לעבודה..''
''אבל...'' אני אומרת וטרם שאני מספיקה לסיים את המשפט הוא נדחף לדבריי
''לא רוצה לשמוע שום-אבל'' הוא כמעט וצועק..
''אני לא רוצה להגיע למצב שבו אצטרך להעניש אותך,שוב,על האיחורים הקבועים שלך'' הוא אומר.
''העונש האחרון לא עזר ואיחרתי שוב..אולי תעניש אותי פעם אחר פעם עד שאלמד'' אני עונה לו בחצי חיוך-חצי חשש
הוא מסיים את כוסית הויסקי שלו וקם..
באיטיות הוא ניגש אליי..
הוא תופס אותי בשיער ומעמיד אותי מולו.
מסובב אותי באגרסביות לכיוון השולחן,מניף אותי ומושיב אותי על השולחן הריק למחצה תוך כדי שהוא מזיז בעדינות את כוס הויסקי שלא הספקתי לגעת
בה והקרח בה נמס.
''הית ילדה רעה ואני נאלץ להעניש אותך'' הוא אומר בחושניות.
''זה לא יעזור לך,אני אמשיך לאחר'' אני עונה בחוצפה.
הוא מניף יד ומעיף לי סטירה עדינה על הלחי החמה שלי.
אני נרעדת וההרגשה הראשונית היא רטיבות סמיכה בתחתון..
''את ילדה רעה ויש לך פה מלוכלך שדורש ניקוי'' הוא אומר בשקט ומשכיב אותי על השולחן,עולה עליי ומתחיל להתנשק איתי בפראות תוך כדי שהוא מוצץ לי את הלשון באיטיות.
הוא תופס אותי בצוואר עם יד אחת וחונק אותי בעדינות..
הוא יורד למטה עם ראשו וביד אחת שולף את החזה שלי מהחזיה שמבצבצת מהחולצה.
הפטמות שלי זקופות,מחכות רק לידו וללשונו שיודעת כה טוב לענג אותי ולגרום לי לרטיבות חזקה!
הוא תופס לי בשתי ידיו את הפטמות ומושך אותן חזק כלפיו..
אני צועקת והוא ממשיך..אני מתענגת והוא ממשיך..אני גונחת והוא ממשיך..
הפטמות אדומות וכואבות אך לי זה כיף,תענוג!
הוא מלקק אותן,מרחם עליהן,מוצץ אותן קלות ומשאיר רוק על הפטמות שמזדקפות יותר ויותר.
הוא מוחץ את החזה שלי חזק,משאיר סימנים אדומים של ידיים על החזה הלבן שלי..
אני חושבת שלהיום זה מספיק,לא?
אני הולכת לפרוק את החרמנות שתקפה אותי בעקבות הכתיבה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
