It's a very very Mad world

לא היה הרבה צפיות. זה עוד יתפוס תאוצה.
לאט לאט נטפל בזה.

מקווה שגם הקוראים השקטים יגיבו באיזשהו שלב.

תהנו:

פרק ב' – אנחנו [?]

"בוא" נגה אומרת ואנחנו קמים. ליד המדורה נשארים נועה ועמיר, שעדיין מתמזמזים, שרון ונעמה שנרדמו על השמיכה ותמיר ונועם שממשיכים לנגן ולשיר.
"אתה בתול?" נגה שואלת. "להיות כנה?" אני משיב. "אני מבינה שכן." היא אומרת ולוקחת את ידי.
"לאן?" אני שואל, "בוא כבר." היא אומרת ואנחנו נעלמים בעומק החורשה.

נגה פורשת שמיכה על האדמה. מתיישבת ומסמנת לי לבוא אליה.
"אתה ידיד שלי. ואני רוצה שלא תדאג. טוב?" היא לוחשת לי לצוואר ומנשקת איפה שלחשה.
"אני רוצה שתאבד את הבתולין שלך עם מישהי שבאמת מעריכה אותך. ומכבדת אותך. טוב?" היא ממשיכה. אני מהנהן. לא מסוגל הרבה מעבר. מפחד לזוז או לנשום כדי לא לאבד את הקסם שברגע.
"אתה רוצה בכלל?" היא לוחשת לתוך הפה שלי. העיניים שלה בתוך שלי. "כן" אני מצליח ללחוש. היא מחייכת ומשכיבה אותי אחורה. פותחת את הג'ינס שלי. למרות הלחץ והקור נעמד לי כמו טיל. מהתרגשות, לא?

נגה מורידה את הג'ינס שלה ומתיישבת עליי. מחליקה אותי אליה לאט ובזהירות. התחושה היא וואו מתמשך. היא מתנועעת לאט לאט, מזיזה כל שריר אצלי בנפרד. "אתה בסדר?" היא שואלת בחיוך קורן, "אה כן..." אני ממלמל אך בקושי, "יופי" היא אומרת ומתחילה לזוז יותר מהר. אני מניח את הידיים שלי בצדדים של האגן שלה. היא לא מתנגדת. זה עושה לי טוב. נגה מתחילה ממש לרעוד ולרטוט, היא נאנחת בקול עמוק וצרוד, אני מרגיש זיקוקי דינור בתחתית הבטן שלי. "נגה... אני...גומר" אני לוחש, חסר נשימה ונגה דוהרת מהר יותר. היא מתפוצצת מעליי – גופה רועד וקופץ לכל הכיוונים. אני גומר לתוכה. מודאג קצת, כי לא שמנו קונדום. היא נשכבת מעליי, עוד לא מוציאה אותי מתוכה.

"נהנית דורי?" היא לוחשת, מתנשמת, לתוך החזה שלי, "מאוד נוגית." אני משיב ומריח את שערה הורוד היפהפה. "אני שמחה שזה היה איתי." היא אומרת. "גם אני" אני משיב ומלטף לה את הגב. "בוא רק לא נגיד כלום לאף אחד. בעיקר על זה שאתה בתול... אופס. כבר לא" היא צוחקת וקמה מעליי, מנערת מחטי אורן ועפר מהברכיים שלה ולובשת את מכנסי הג'ינס שלה. אני קם וסוגר את שלי. "בואי לא נגיד כלום. זה שלך ושלי, מה שקרה פה עכשיו." אני אומר לה ומושיט לה יד. "סגור. שלך ושלי" היא אומרת, מוציאה מכיס הפלנל שלה אם-פי, מגישה לי אוזניה. היא מוציאה גם חפיסת נובלס, מדליקה לעצמה. אנחנו הולכים בחורשה בחושך, חזרה אל החדרים, אוזניה היא ואוזניה אני.

אני מלווה את נגה לחדר. היא לוקחת ממני את האוזניה ומנשקת לי את הלחי. "לילה נפלא דורי" היא לוחשת לי. "לילה נפלא נוגית." אני משיב וצועד לחדרי בצעד קל. אני מתפלפל במחשבות על כמה מוזר שדווקא אני. ודווקא נגה. ודווקא היום. פה. בטיול הזה.
כשאני נכנס לחדר נועם ותמיר יושבים על המיטות שלהם, מדברים. כפיר לא בחדר. "איפה...?" אני מתחיל, "כפיר עם שיר." אומר נועם בלי למצמץ. "ברצינות?" אני שואל בהלם. "אבל רק אתמול..." אני מתחיל שוב ותמיר קוטע אותי: "כן. רק אתמול היא נפרדה ממיכלי. ועכשיו הם בחורשה, מתחת לעץ, על שמיכה. שמעו אותם עד המדורה. אני בטוח שהמורים יגיעו אליהם בסופו של דבר." הוא ירה. "וואו." אני אומר בשקט. אני מתפשט לבוקסר ונכנס למיטה. "דורון, לא ידעת שאתה ונגה ביחד..." צוחק נועם. "אנחנו לא." אני אומר ומברך על החושך. "אז מה היה החיבוקים והלחישות?" שואל תמיר בחיוך גדול, "ידידות נפלאה בין נוגית לדורי." אני צוחק ומסובב אליהם את הגב. "נוגית ודורי. נשמע כמו זוג לדעתי." אומר תמיר. "לילה טוב" אני מודיע. "לילה טוב גבר." אומר נועם. "לילה טוב דורי" צוחק תמיר ואני הולך לישון.

"בוקר טוב חברים! לקום! להגיע לחדר אוכל תוך עשרים דקות!" צועק גיא המחנך של י'3, המחנך שלי. "קמים, קמים." אני ממלמל ומגרד את עצמי מהמיטה. כפיר מתגלגל מהמיטה העליונה, לבוש לחלוטין. "חזרתי במזל אחי, שלוש דקות לפני ההשכמה. אם היו תופסים אותנו היינו אוכלים אותה." אומר כפיר בחיוך של חתול צ'שייר. "מי זה 'אנחנו' כפיר?" שואל תמיר בזמן שהוא מקפל את הבגדים לתוך התיק שלו. "אני ושיר, מי'6. כוסית אש וחרמנית אש. אבל אני לא רץ לספר לחבר'ה." אומר כפיר ומתחיל לזרוק את הדברים שלו לתיק שלו. "השנייה סיפרת" מדגיש נועם, שבדיוק יצא מהמקלחת. "אה אופס" אומר כפיר וסוגר בכוח את התיק שלו. "אגב תמיר, אחי, מצטער אם אני דפוק כזה. ההורים שלי חיים במאה ה-15 בערך. מרוקאים גזעיים. הם חינכו אותי גבר הולך עם אישה. מצטער על אתמול אחי. " זרק כפיר לאוויר. "זה בסדר גבר, לא כולם מקבלים." ירק תמיר וגלגל עיניים. "יאללה כולם ארוזים?" אני שואל. "כן." הם עונים לי במקהלה ואנחנו מפנים את החדר.

"תגיד אחי," מתחיל כפיר בכניסה לחדר האוכל, "כן?" אני שואל, "זה נכון שאתה נעלמת אתמול עם נגה?" הוא שואל, "כן. דיברנו שעות. היא דווקא בסדר. אחלה טעם במוסיקה, אחלה טעם בספרים." אני אומר ומקווה שזה יספיק לו. "אחי, בלי להעליב, אתה הומו? כאילו, מי נעלם עם בחורה לחורשה לכמה שעות ולא מוציא ממנה לפחות מזמוז?" צוחק כפיר, "אני לא הומו, תודה ששאלת. ואני חושב שזה מוקדם פשוט. רק התחלנו לדבר באמת אתמול." אני אומר. "אז אתה כוסית. סבבה אחי, קח ת'זמן. אבל ספר לאחיך כשיהיה משהו" הוא אומר לי, קורץ ורץ לחדר האוכל.

אני נכנס ומוצא את השולחן של נגה והחברים מאתמול. מיכל משעינה את הראש על השולחן, משקפי שמש גדולות מכסות את עיניה, שרון ונעמה יושבות אחת מול השנייה ואוכלות, נועה ועמיר שעונים אחת על השני ונגה נשענת על הקיר, אוזניות באוזניים, טי שרט גזורה, ג'ינס משופשף ושיער פרא.
"בוקר טוב" אני מכריז ומיכל משתיקה אותי: "דורון, בחייאת זומזום. בשקט. כואב לי הראש." היא אומרת ומחזירה את הראש אל הידיים שלה. "בוקר אור" ממלמלים כל חברי הקבוצה. נראה כי אף אחד מהם לא ישן כמעט בלילה. "בוקר קסום דורי" אומרת נגה ומחבקת אותי. "בוקר נפלא נוגית" אני לוחש לה לצוואר ואנחנו מתיישבים. "הרשתי לעצמי להכין לך קפה." אמרה נגה והגישה לי כוס קלקר. "תודה." אני אומר ולוגם. "אני צריך ללמד אותך להכין קפה טוב." אני צוחק והיא מגלגלת עיניים. "טוב חומד." היא אומרת. "אתה בא לסיגריה?" היא שואלת ואנחנו קמים ויוצאים.

"דורון ונגה, לאן בדיוק?" שואלת מירי, המחנכת של י'5, של נגה. "דורון עוזר לי להביא את התיק מהחדר. הוא כבד לי." נגה אמרה בלי למצמץ. "טוב, זריז. תכף תהיה הדרכה לגבי היום." אומרת מירי ואנחנו הולכים לכיוון החדרים. "בוא נכנס לחדר. נצא מהחלון. אחר-כך נביא את התיק. תכלס, באמת לא הבאתי אותו מהחדר. מה אני צריכה שיעמוד בשמש?" צחקה נגה. "נגה, לגבי אתמול..." אני מתחיל כשאנחנו נכנסים לחדר. "כן?" היא צוחקת ומצמידה אותי לקיר, "מה היה? מה אנחנו? אני מתכוון, כאילו, היה מדהים אבל... איך ממשיכים?" אני שואל, "מה הכוונה?" נגה שואלת ומתרחקת ממני מעט, "זה לא היה סתם. נכון?" שאלתי בשקט. נגה חייכה וחיבקה אותי חזק, "דורי, זה היה וואו. זה היה יפה וקסום. זה רגע של פיוז'ן בין שתי נשמות. זה לא סתם 'סקס' וזה לא 'לעשות אהבה'. אנחנו ידידים. לא?" היא שואלת ומלטפת את פניי. "אני מניח... פשוט היה לי... וואו כזה. מן חיבור... חשבתי שיש משהו. זה הכל." אמרתי כמעט בלחש. "דורי, מקסימון ומצחיקון שכמוך, רציתי לעזור לך להירגע ולהשתחרר מעול הבתולין. ובמקרה זה היה מדהים ובמקרה זו הייתה אני. אני בטוחה שכל אחת אחרת הייתה עושה בדיוק אותו דבר. רק שאני לא מעיקה עליך עם 'אתה שלי, אתה לא שלי, אנחנו זוג, אנחנו לא זוג'. מבין?" נגה אמרה בקול רך. השיער היפה והמבולגן שלה צנח על פניה. "מבין. תהיתי אם אפשר עוד... נשיקה...? אחרונה ודיי! מבטיח!" צחקתי בקול של ילד. נגה נמתחה כלפיי על קצות אצבעותיה ונישקה אותי ברוך. "מרוצה?" היא לחשה וקולה נצרד, "מאוד" אמרתי בחיוך ולקחנו את התיק. סיגריה, היא בסוף לא עישנה.