החיים שלי

היי תקשיבו;

הייתי אמורה לטוס עם המשפחה השנה לארה"ב אבל ההורים שלי סיפרו לי אתמול שאמא שלי נכנסה להריון והם יצתרכו לדחות את הטיסה. בחופש הגדול אמא שלי נכנסה גם להריון אבל הייתה הפלה טבעית. הפעם זה די בטוח שלא תהיה הפלה טבעית ויהיה לי עוד נפש במשפחה. הייתי פשוט בשוק ועד עכשיו זה בלתי נקלט, הרי ההורים שלי לא צעירים כבר הם בני 42 ואחותי ואני כבר די גדולות ופתאום יהיה לנו אח/ות קטן/קטנה. זה נורא מוזר לי ואני לא בטוחה אם להיות שמחה או עצובה כי זה פתאום באמצע החיים קורה. אני נורא מבולבלת ומתוסבכת והכל. אמא שלי אמרה לי לא לספר בינתיים אבל פה מותר לי כי אתם לא מכירים אותי ואני חייבת להוציא את זה וחייבת עזרה דחופה, כי אני לא יודעת מה לעשות ואני צריכה עזרה. בבקשה בבקשה תגיבו ותעזרו לי  אני פוחדת מאוד ולא יודעת מה לעשות.

אין לי עם מי עוד להתייעץ כי אסור לי לספר את זה הרי, ניסיתי לדבר עם אחותי על זה , אבל היא הסבירה לי שגם היא פוחדת ולא יודעת איך להגיב על זה. בבקשה. גם לכם קרה דברים כאלה? שפתאום באמצע החיים ההורים שלכם אומרים לכם שיוולד לכם אח או אחות?. גם לכם זה היה קשה לקבל את זה? תודה למי שיעזור לי זה באמת חשוב לי! 

היי,
אני יודעת שמזמן לא כתבתי בבלוג, פשוט מאז הטיול בצפון (קטע קודם) והחזרה לבית הספר לא קרו הרבה דברים מעניינים..
אני מצטערת גם אם בהמשך אני לא יעלה כל יום קטע, פשוט יש לי לימודים רוב הזמן ואני לא תמיד פנויה.

אז נתחיל:

בגלל שאני מדברת טיפה חלש וניראת כל כך עדינה.. אז זה גורם לאנשים לחשוב שאני תמימה מידי, נמאס לי מזה.
אני אתן דוגמא: היום למשל, בגלל ילד תינוק שלא מוכן להתבגר שהחליט לשים לי דבק סלוטייפ על השיער, וחשב שאני לא ידע, כי הוא הדביק על הכיסא ואמר לי להשען אחורה, ידעתי מה הוא עושה אז הוא פיספס. הוא חושב שאני תמימה. כמו שכולם חושבים.
ואולי אני לפעמים נעלבת מהר, אבל לא על כל דבר ויש אנשים שחושבים שאם הם צועקים עלי להיות בשקט או משהו כזה, זה פוגע בי אז הם מיד מתנצלים, לא שזה עניין שמפריע לי אבל אני לא ילדה קטנה , אני לא נעלבת מכל דבר. לכן אני רק תמיד אומרת: "הכל בסדר :)".

נמאס לי שאנשים מתעלמים ממך וממשיכים בשלהם כשמבקשים מהם די או שיפסיקו.
נמאס לי מזה שיש ילדים שחושבים שהם מעל כולם ושהם שולטים בהכל אז הם מרשים לעצמם לרדת על אנשים או להעיר הערות בוטות.
במה זה עוזר להם בחיים? אני אולי נשמעת היום טיפה פסימית, אבל אלה דברים שאני לא יכולה להתעלם מהם.
אולי אני נישמעת גם אנוכית ואגואיסטית, כי אני מדברת על מה שקורה לי, למרות שאני יודעת שיש אנשים יותר מסכנים שעוברים דברים קשים בהרבה ממה שאני עוברת, אבל אני דווקא דיברתי בכללי, לכל אחד מכם, לא רק לי הרי זה קורה, שמרגישים בדידות או בלתי נראים.
כל מי שעובר דברים כאלה או אפילו יותר נוראיים, בעיני הוא גיבור ממש, אם הוא עדיין אופטימי, כי זה ממש אתגר לעבור את כל זה ולכן אני חושבת שמי שעובר דברים כאלה, הוא בן אדם חזק וטוב בתוך תוכו, לא משנה איך הוא מתנהג לאנשים שעושים לו את כל הרוע הזה, בכל אחד יש משהו קטן וטוב. אני בטוחה. אחרי הכל, כולם נולדו תינוקות, ותינוקות לא מזיקים לאף אחד, ולא חושבים על כל הרוע ובכל זאת אולי אני כן תמימה, כולם תמימים בנפשם.
תינוקות נולדים תמימים הרי, אז מה יש בזה חיסרונות ויתרונות.
ויודעים מה?! שימו פס על אנשים ופשוט תחייכו, תעשו מה שטוב לכם ואל תתנו לאנשים להוריד לכם את החיוך.

היום בערב יש מסיבת חגי תשרי, אני הולכת עם חברות, להשתחרר טיפה לא יזיק לי  נקווה שיהיה כיף  

חזרתי מהמסיבה והיא לא הייתה כיפית בכלל ולא רקדו אז זה לא שיחרר וחזרתי מוקדם הביתה. חברות שלי התעלמו ממני לגמרי, אם בכלל צריך לקרוא להן חברות... פשוט הן לא חיכו לי כשקראתי להן, והן ממש התייחסו אלי לא נחמד. אז הן הלכו מהמסיבה לטייל, ואני החלטתי שאלך הביתה כי במילא לא היה להן אכפת ממני ולא היה להן כוח לשאול אם קרה משהו או למה אני רוצה ללכת הביתה. זהו. בבית המשכתי לקרוא כמה טוב להיות פרח קיר והתחברתי לעולם המוזר של צ'ארלי. אני פשוט מתה על זה. 

נ.ב
לאוהבי הספרים:
אני ממש ממליצה על הספר "כמה טוב להיות פרח קיר".
ולמי שלא אוהב לקרוא, יש גם סרט על זה, עם אמה ווטסון מהארי פוטר, לוגן לרמן מפרסי ג'קסון, ועזרא מילר, שחקן יהודי ככל הניראה חחח. 

תהנו ♥