החיים שלי

זוכר איך היית תמיד אומר לי שאותי אתה הכי אוהב?

זוכר שהייתי לצדך תמיד?

זוכר שהיינו שוכבים שעות על גבי שעות ואפילו יום שלם זה לצד זו במיטה וצוחקים ונהנים? לפעמים סתם שוכבים ומתחבקים ומדברים, לפעמים דברים אחרים שאתם כבר יודעים מהם...

זוכר כמה היה לנו טוב ביחד? 

שהייתי באה איתך לארוחות משפחתיות?

שהיינו מתערבים על שטויות?

שהיית תמיד עוזר לי בהתקפי חרדה? 

שהיינו יושבים עם חברים שלך?

שהיית בא אלי ואני אליך? 

שהייתי לוחשת לך בלילה שאני מאושרת איתך ושאני כל כך אוהבת אותך?

שהייתי שואלת אותך אם גם אתה מרגיש אותו דבר? 

כאילו שאתה בתוך חלום שלא רוצה להתעורר ממנו לעולם ? 

זוכר כמה נתתי לך?

כמה תמכתי בך?

כמה זמן חיכיתי בשבילך?

זוכר שציירתי בשבילך ?

אפילו את הוויכוחים שלנו, כי אף פעם לא באמת היו ריבים, זוכר?

כי אני כן. ואני מתגעגעת לכל זה. יודעת שאתה כבר המשכת הלאה. הייתי זמנית. לא הרגשת את מה שהרגשתי. חלמתי כנראה באמת. 

הייתי רוצה רק פעם אחת אחרונה, להיות קרובה אליך. 

אני מרגישה אובססיבית כבר, אחרי ארבעה חודשים שנפרדנו כבר, אבל זה לא אובססיה, זה אהבה. אני לא מצליחה להפסיק לאהוב אותך. לקחת לי את הלב. ולא מצליחה להמשיך הלאה. לא יכולה להמשיך. הלוואי שהיה אפשר לוותר על העסקה ולהחזיר לי את הלב. גרמת לי רק לטבוע וליבול, לא לשחות ולצמוח כמו שאהבה אמורה לעשות. 

מה עשית לי? אני שבויה שלך ונתתי את כל כולי לך. ובסוף מגלה שלא הרגשת כמוני. שלא הספקתי לך. שהייתי "תלותית" מידי. שלמרות שסחטת ממני את כל הרגשות, שנותרתי סמרטוט יבש ומעופש, בלוי ומשומש, הותרת אותי כך, מנסה למצוא סיבה לחייך, לשמוח, לצחוק, להרגיש, לאהוב מחדש, ולחיות. הותרת אותי כמו יונה פצועה כשאתה היית החתול שפצע אותי.

איך ממשיכים הלאה? איך ממשיכים הלאה? איך?!?!