החיים שלי

היי.

ביום שבת האחרון, יצאנו כמה חברים אחרי העבודה לאכול המבורגר.

הלכנו למסעדה אחת שהאקס שלי היה תמיד אומר לי שהוא אוהב.

אני לא תיארתי לעצמי אבל שאתקל בו ובחברים שלו... אני בנאדם אקוורד כזה אז הייתי מובכת טיפה, אמרתי היי , הוא אמר היי עם חיוך כזה ובגלל שאני מכירה אותו היה נראה שהוא רוצה להגיד לי משהו, אבל חברים שלו אמרו לו לבוא אז הוא התקדם , ידידה שלו נתנה לי חיבוק ושמחה לראות אותי. 

אבא שלי לא מזמן התקשר אלי, אמר שהוא לא שווה אותי שמגיע לי יותר טוב, שהוא כועס על ההתנהגות שלו ושחברים שלו משפיעים עליו לרעה. אבא שלו אפילו אמר לי את זה. ואני? עדיין לא יכולה להמשיך הלאה. המון בחורים נחמדים רצו לצאת איתי, עם אחד אפילו קרו דברים אבל אני לא רוצה. אף אחד אם לא הוא אז אף אחד. לפחות עכשיו, אני לא מסוגלת לדמיין את חיי עם מישהו אחר. אבא שלו אמר לי שהוא תמיד היה מדבר עלי ושהוא אהב אותי מאוד ולכן אבא שלו כועס עליו שאם אהב אותי, למה התנהג ככה? הוא כל כך בחור קשה , קשה להבנה, וחשבתי פעם שאני אוכל להבין אותו. חיכיתי בשבילו המון זמן, חודשיים כשהיה בכלא, איזו מין בחורה תעשה כזה דבר בחודשים הראשונים של הזוגיות החדשה שלה?! רק אני . כמו סתומה חיכיתי. חשבתי שלא ניפרד לעולם, למרות הקושי, והאדישות שלו, חשבתי שנהיה ביחד עד אין סוף ושהאהבה שלנו חזקה יותר, חשבתי שאהבה ראשונה זה קשה, אבל לא ידעתי עד כמה. חשבתי שזה יהיה כמו בסרטים רק שנינו, שתפתח יותר בפני ותגיד לי איך אתה מרגיש באמת, שלא תהיה מושפע מחברים, שתפסיק לעשן סמים וסיגריות תפחית, שתהיה יותר איתי, שתדאג לי, שתשאל מה שלומי, שתהיה כאן לצידי כמו שאני הייתי לצידך בכלא ובבית דין, אף אחד לא תמך בך כמו שאני ואביך תמכנו בך, ואתה לשנינו , סגרת דלתות. תודה שלימדת אותי שהחיים הם לא סיפור אהבה, שהעולם האמיתי לא תמים בכלל, שאסור לחשוב על שום דבר כמובן מאליו, שקשה לאהוב בנאדם אחר, שלוקח נצח לרפא את הלב, שכואב יותר לאבד את עצמי, שאני צריכה להשאר חזקה, ושלא נהיה ביחד יותר לעולם. למרות שאני אוהבת אותך. וזה כואב יותר מכל, כי קיבלתי אותך כמו שאתה עם כל הפגמים ואהבתי כל פגם, ואהבתי אותך בלב שלם וריסקת לי אותו. כעת לא נותר לי לב, אני פוגעת הבחורים אחרים כי אני לא יודעת מה אני רוצה, לא יודעת מה אני עושה, וחושבת רק על מוות ולמרות זאת נלחמת ואומרת לעצמי שמחר יום חדש ויהיה בסוף טוב ושיהיה לי אהבה חדשה והלב שלי יתוקן , רק, לא עכשיו, לוקח זמן לתקן וזה יקרה עוד תיראו. זה יקרה.

אז אתמול חגגתי 18. היה יום גרוע ממש. ישנתי חצי יום ואז בערב נסענו לחגוג אצל סבתא. אבל הייתי מדוכאת ועצובה . האקס האידיוט שלי שאני לא יודעת איך אחרי חודשיים לא התגברתי עליו כמו שהוא התגבר עלי, הוא לא כתב לי כלום אפילו לא מזל טוב. בכיתי מלא. לא יודעת למה. הוא הרס לי את היום הולדת בעקיפין. אני לא יכולה להעביר יום בלי לחשוב עליו, אני כל כך שונאת ואוהבת אותו באותה מידה. זה כל כך קשה לי אני שונאת לחיות ככה. אחר כך יצאתי לברים עם חברות.. היה נחמד לא יותר מזה.. מבאס אותי שאין לי הרבה חברים לצאת איתם לכאלה מקומות. מישהו ניפץ לי על הרגל בקבוק בירה זכוכית וירד לי מלא דם, חבל שלא פגע במקום שהיו שולחים אותי לבית חולים אולי זה מה שיגרום לאידיוט לשים לב אלי. פגשתי בבר את אחד החברים שלו הוא נתן לי חיבוק ואמרתי לו למסור דש לאקס שלי .. מוזר אבל אולי גם זה יגרום לו לשים עלי. אני כל כך מתגעגעת לחרא הזה הוא פשוט כל כך מטומטם למה זה קורה לי למה אני לא מצליחה להפסיק לבכות, להפסיק לחשוב עליו, כמו שהוא התגבר עלי כל כך מהר ולא כתב לי אפילו מזל טוב, אפילו אמא שלו ואבא שלו כתבו לי מזל טוב, אידיוט. באלי למות ממש אני לא יכולה לחיות ככה יותר ולא רואה שאצליח להתגבר ולהמשיך הלאה.