שלושה דפי פייסבוק (ערן סורוקה – NBA, מרגישים NBAהכדור הכתום), חמישה כותבים (ערן סורוקה, סמי זליקסון, יובל עוז, דרור האס, שגיא רפאל) שתי פיינלסטיות, גביע אחד. התכנסנו כאן לכבוד סדרת הגמר הסופר מסקרנת כדי לדסקס על הא ועל דא. פעם שניה ברציפות ששתי הקבוצות נפגשות בגמר, והמפגש הראשון כבר נכנס לפנתיאון, הרבה בזכות הסל הזה של ריי אלן.
הנה התחזית שלנו להמשך.
1. איך מיאמי הולכת לנצח בסדרה?
ערן: מסתכלת על קלטות משתי סדרות – זו בין הספרס לדאלאס וזו בין הספרס לת'נדר. בעיקר על חמשת ההפסדים של סן אנטוניו מולן. רואה שהמאבריקס ניצחו עם הגנות משתנות וכשהם מכריחים את שלושת הגדולים לנצח אותם בלי לערב חברים – בכלל, לא יזיק לקחת רעיונות מקרלייל, המאמן היחיד שהכריע את מיאמי בעידן לברון – ומנסה לשכפל את ההצלחה של ראסל ווסטברוק מול הגנת הספרס, רק עם דוויין ווייד.
הברכיים הבריאות-יחסית של ווייד הם השיפור הגדול ביותר של ההיט 2014 לעומת 2013, וכשלברון ירחיק את קוואי מהצבע, ווייד חייב לתקוף ולתקוף ולתקוף. יש לו את הניסיון הנדרש כדי לתסכל את דני גרין ולסבך אותו בעבירות, ולספרס אין הרבה שומרים שמסוגלים לעצור אותו. אם ווייד קולע 21-23 נקודות למשחק בגמר, והוא בהחלט מסוגל (וצריך) לעשות זאת, הגביע בדרך לסאות' ביץ'.
שגיא: הנעת הכדור של הספרס זה שירה בתנועה, אבל צריך מישהו שינצח על כל זה. המישהו הזה הוא טוני פארקר, ובסדרה מול אוקלוהמה סיטי גם מאנו ג'ינובילי. פארקר אמנם ישחק, אבל הקרסול עדיין כואב, ומאנו בן 37. צ'אלמרס וקול צריכים לנצל את יתרון הגיל וללחוץ את השניים, עם החיפוי האווירי של לברון מאחורה. הספרס הסתדרו עד עכשיו עם קצב משחק גבוה, אבל לא שיחקו נגד קבוצה ששומרת כמו ההיט, ורצה כמו ההיט. כשההגנה של ההיט עובדת, ההתקפה כבר מגיעה מעצמה.
יובל: דרך ההתקפה. להגנה של מיאמי יהיה קשה מאוד מול השירה בתנועה של הספרס, ובסדרה מול הפייסרס ראינו את מיאמי נרדמת בשמירה כמה פעמים בהגנה. מול הספרס הם יחטפו על זה עונשים כבדים יותר, ולכן הם יצטרכו את ההתקפה שלהם בשיאה, או יותר נכון את לברון ג'יימס בשיאו. דני גרין הוכיח שהוא מסוגל להתמודד בצורה סבירה עם ווייד בשנה שעברה, כך שהכל הולך ליפול על הכתפיים הרחבות של לברון. יש לו דייט עם ההיסטוריה, בסדרה הזו נגלה אם קוואי לאונרד זה מספיק כדי לעשות לו קוק-בלוק.
דרור: מסוף משחק 6 כולם מדברים על לברון מול דאנקן, פופ מול ספולסטרה וטריו מול טריו. עזבו אתכם כל זה בצד. אם יש משהו שלמדנו מהגמרים האזוריים, זה שהגמר יקום וייפול על הרול פליירז, על הספסל. על השלשות של מיילס, ההגנה של אנדרסן, הנוכחות של דיאו או ההגנה של באטייה. זה יהיה הגמר שילמד את הליגה ואותנו, על חשיבותו של הרול פלייר. הסדרה שממנה יתחילו לחשוב על תכנון הספסל טוב יותר כשבונים קבוצה. ובהמשך לשאלה – ריי אלן על ה3, באטייה בהגנה, אנדרסן בפוסט והשיבה מהאפר של ביזלי ואודן. ככה מיאמי תנצח. כי ללברון לפופ כבר יש תכנית, לביזלי אין לו.
סמי: לתת לפארקר את הטיפול המשולש. כמו שההיט בטח זוכרים מהגמר הקודם, הרכז הצרפתי של הספרס הוא באמת הרכז הטוב בליגה, והוא זקוק לתשומת לב מיוחד. למזלם של ההיט, הם הצליחו למצוא בפלייאוף הזה את הכפתור שמוציא מהם הגנה בלתי נשכחת. לחץ חזק של צ'אלמרס וקול, טראפים חכמים של ווייד ולברון, ובירדמן שסוגר הצבע. המשולש הזה צריך למצוא עכשיו את הכפתור של הנייטרוס, אותו הם כבר הראו שיש להם בעבר, כדי לסיים את פרוייקט השלישיה של לברון עם אליפות. אחרי שהם סוגרים את הפינה הזאת, לברון חייב לנצל את ההחטאות והאיבודים שההגנה מייצרת כדי לטוס את המגרש. הספרס לא הסתדרו עם הריצה של אוקלהומה ומיאמי חייבת לייצר לעצמה מקסימום פוזשנים שבהם לברון/ווייד לא צריכים להיאבק כדי לייצר נקודות.
אילו רגעים גדולים יהיו במשחק 1 הלילה?
2. איך סן אנטוניו הולכת לנצח בסדרה?
שגיא: כמו שאינדיאנה ניסתה לנצח את ההיט. אני לא חושב שאינדיאנה שיחקה רע בסדרה נגד מיאמי, פשוט לא היו לה מספיק כלים, ואלו שיש לא היו חדים מספיק. כשאינדיאנה הייתה במיטבה היא נראתה מצויין, לסאן אנטוניו יש שדרוג על אינדיאנה בכל עמדה, והיא מניעה את הכדור טוב יותר. הספרס ביום רע, נראים כמו שאינדיאנה נראים במשחק הראשון. הנעת כדור, והכנסת כדורים פנימה זה הלחם והחמאה. בהגנה הם ירצו לפרק את המשחק הקבוצתי של מיאמי כמה שאפשר. והכי חשוב – לקחת ריבאונד בשניות הסיום!
יובל: דרך כל מה שיש להם. הספרס יצטרכו את כל הנשקים שלהם כדי לנצח את מיאמי. הם יצטרכו את דאנקן בשיאו בפוסט, הם יצטרכו את פארקר בשיאו בחדירות לצבע, הם יצטרכו את דני גרין בשיאו בקליעה מחוץ לקשת והם יצטרכו את מאנו ג'ינובילי ובוריס דיאו בשיאם בתרומה מהספסל. בשנה שעברה ראינו שבמאני-טיים, הסטאר קוואליטי של ההיט היה גדול משל הספרס, ולכן אין לפופוביצ'ים את הפריוויליגיה להגיע למאני-טיים יותר מדי. הם יצטרכו את כל הנשקים שלהם בלי מעצורים כדי להרוג את היריבה שלהם.
דרור: א – קופי פייסט לתחילת התשובה לשאלה הקודמת ("הסדרה שתלמד על חשיבותו של הרול פליירז וכ"ו וכ"ו). ב אני מאמין שהספסל של הספרס טוב יותר, וגם פופ (במסגרת קרב המוחות) יודע לתפעל טוב יותר את השחקנים הללו. אמנם למיאמי יש יותר שחקנים שנבחרו טופ 5 בדראפט מכל פרנצ'ייז בהיסטוריה, אבל לספרס יש יותר גניבות דראפט. או כמו שמנסים להגיד לבחורה: "זה לא הגודל, אלא מה שעושים איתו" לספרס יש ורסטיליות, ופאטי מיילס מאט בונר או בלינלי אצל פופ, לוקח קול, אנדרסן או ריי אלן אצל ספולסטרה. פופ יגרום לכם להתלהב משחקנים שלא הכרתם, וככה בדיוק הוא ינצח.
סמי: להמשיך לשחק את הכדורסל שלה. לדחוף פנימה לדאנקן וספליטר שימלאו את גבוהי מיאמי בעבירות. להריץ תרגילים לדני גרין שמצא את הגרוב שלו וקולע ב-48% ל3 בפלייאוף (רק צריך לקלוע גם בחוץ חבוב) וקוואי לנארד שנראה כמו שחקן שהולך לקבל ים של כסף בחוזה הבא שלו. קוואי צריך גם לשמור את לברון מקרוב, ולא לתת ג'אמפרים פנויים בלי סוף כמו בגמר הקודם. הקוף האחרון על הגב של הספרס הוא נקמה במיאמי, שהייתה בעצמם מה שהניע אותם לאורך כל העונה הזאת. זה הביא אותם למאזן הכי טוב בליגה, ניצחון על דאלאס השנואה, שיעור בכדורסל פלייאוף לפורטלנד ותיקון על מפח הנפש מול אוקלהומה לפני שנתיים. הספרס כפו את הרצון שלהם על כל מי שפגשו, בשנה בה המערב היה שדה מוקשים גרעיני. השיטה המהוללת הזו שלהם כנראה באמת עובדת.
ערן: פעם היתה ארנבת, והיא רצה רצה רצה רצה. אז סן אנטוניו צריכה לרוץ קצת יותר מהארנבת. נכון שזה יעלה לה מדי פעם באיזה צ'ייסדאון-בלוק ספקטקולרי של לברון ג'יימס, אבל בגדול, עדיף לרוץ. הרגליים של מיאמי עדיין לא ממש הותשו בפלייאוף הזה – בו שיחקו 149 דקות פחות מהחבר'ה של סן אנטוניו, ולרוב בקצב משחק של דשא צומח. הדבר האחרון שהספרס רוצים זה להיתקע במצ'-אפ פיזי מול באטייה, ווייד, לברון, בירדמן וההגנה המשופרת של כריס בוש, פעם אחר פעם. לספרס יש את מילס, ג'וזף ולאונרד, שחקנים עם הילוך שאין לאף אחד במיאמי חוץ מלברון ונוריס קול. אז לרוץ מהר, לרוץ מהר, לרוץ מהר.
בשביל לרוץ, אגב, הספרס חייבים גם לשמור היטב על הכדור מול ההגנה טורפת הפיק'נ'רולים של מיאמי, ולהיעזר בצד השני בידיים הארוכות והזריזות של קוואי ודני גרין. במשחקים בהם ההיט מנצחת בפלייאוף הזה, היא קולעת בממוצע 6 נקודות יותר מהיריבות שלה אחרי איבודים. בהפסדים – רק אחת יותר. ודבר אחרון: לשלוט בריבאונד. בעיקר בריבאונד ההגנה. שתי הקבוצות אוהבות לרווח את ההתקפה ולגרום ליריבות לפנות את הצבע, אז הגארדים ושחקני הכנף יצטרכו להסתער על כדורים חוזרים כאילו אין מחר. בניצחונות של ההיט בפלייאוף הזה, הם לקחו 49 אחוז מהריבאונדים במשחק. בהפסדים, רק 42.
למי שהתגעגע לגמרים האזוריים...
3. ללברון יש אופציית יציאה מהחוזה. מה קורה איתו בעונה הבאה אם מיאמי מנצחת? מה הוא עושה אם מיאמי מפסידה?
יובל: אם הם מנצחים – הוא נשאר. אם הם מפסידים – הוא נשאר. גם מבחינה תדמיתית, קשה לי לראות אותו עוזב אחרי שעבד כל כך הרבה כדי לשקם את התדמית שלו בעקבות "ההחלטה", וגם מבחינה מקצועית, קשה לי לראות קבוצה שיכולה להציע לו סיטואציה טובה יותר. הוא לא יעבור למערב כי הוא עמוס מדי, ובמזרח פשוט אין קבוצות עם פוטנציאל מספיק כדי לגרום ללברון לפזול לכיוונן (סורי, קליבלנד).
דרור: לדעתי הוא ישאר. אין לו באמת סיבה ללכת לאנשהו. אולי אם יקח טריפיט יחשוב על לנסות להקים שושלת חדשה, אבל למעשה הוא מפחד שהוא לא ימצא מנג'ר כמו ריילי שיבנה סביבו קבוצה שכזו (ובצדק. כבר הזכרנו יותר בחירות טופ 5 בדראפט במועדון אחד?) ומאמן יצירתי כמו ספולסטרה. מכיוון שהוא חושש לתדמיתו הוא כנראה ישאר וישלים את השנתיים בחוזהו ביחד עם בוש, ווייד והאסלם.
סמי: לברון לא צריך לעזוב את מיאמי, אבל עושה רושם שזה יקרה. ניצחון של ההיט ישאיר פתח להחלטה רומנטית של לברון, אולי אפילו מחשבות על שושלת סטייל בוסטון של ראסל, עם כמה שינויי פרסונל כמובן, במזרח שלא נראה שהולך לשום מקום חיובי. זאת החלטה שמצריכה הרבה אומץ שלא בטוח שיש ללברון. מאותה סיבה הוא לא ירצה ללכת למלחמת הקיום של המערב, או לנסות להעפיל על ג'ורדן בבית שהוא בנה. לברון הולך לניקס.
ערן: אני לא חושב שהתוצאה בגמר תשפיע על ההחלטה שלו. אני כן חושב שהוא יעזוב בכל מקרה, אלא אם הוא שוב רקם דיל מאחורי הקלעים עם מישהו מהמחזור שלו, במסגרתו כל השלישייה הגדולה תחתום על חוזים מופחתים ויישאר כסף לצרף את כרמלו אנתוני (ומהיכרותנו עם פט ריילי, יש מצב שזה כבר קרה). במצב העניינים הנוכחי, כדי שתוכל להמשיך ולאפשר לו לזכות בתארים, מיאמי צריכה להיבנות מחדש. לא יודע כמה שנים טובות נשארו ברגליים של באטייה, ווייד, בירדמן ואלן. הרבה יותר נוח לו ללכת לקבוצה עם שלדה צעירה וטובה יחסית, שתאפשר לו להמשיך ולזכות בתואר בלי צורך לשחק 45 דקות בכל ערב בפלייאוף.
שגיא: מאז ההחלטה לפני 4 עונות, לברון עסוק בעיקר בשיקום התדמיתי שלו. אפשר לומר ש2 אליפויות עזרו, והשלישית תשכיח לחלוטין, ככה שקשה לי לראות אותו נוטש את הספינה אם מיאמי לוקחים אליפות שלישית ברציפות. מעבר לתדמית, זה יהיה שם האתגר של הטבעת הרביעית (מה שמייקל וקובי לא עשו). במקרה של הפסד זו שאלה קשה. לברון הוא אחד האנשים הפרגמטיים בליגה, וחושב בלי סוף על השושלת שהוא משאיר אחריו (גם אם הוא לא מראה את זה). אני מאמין שבסופו של דבר פט ריילי ימצא את הדרך להשאיר אותו ולהשאיר את מיאמי קונטנדרית.
4. אם סן אנטוניו מנצחת, האם טים דאנקן פורש? מה הוא עושה אם היא מפסידה?
דרור: מה שעשינו ב-2013. שזה מה שעשינו ב-2012. שזה מה שעשינו ב... טוב הבנתם. מ-2007 דאנקן אוטוטו צריך לפרוש כי השושלת בספרס מיצתה את עצמה/הזדקנה/הפסידה/וכיו"ב. לא יקרה באמת כלום וכולנו נשאל את עצמנו את השאלה הזו גם בקיץ הבא. מבטיח.
סמי: ניצחון או הפסד בכל מקרה לא יובילו לפרישה של דאנקן, שיוותר על אופציית השחקן שלו ויחתום לשנתיים של חוזה מינימום כדי לתת הארכת חוזה לקוואי. רוב הסגל מחזיק בחוזה לעוד עונה וכל עוד החמישיה + מאנו ודיאו נשמרת (מאנו לא נגמר לעולם, ודיאו הסתובב בליגה מספיק כדי לדעת שאין עוד מלבד פופוביץ') שאר החלקים יספיקו גם מעצם היותם שם. שחקנים מעניינים כמו מילס, ג'וזף וביינס כבר שם, דשון ווד מנאנטר ודייביס ברטאנס הלטבי מפרטיזן שייכים לספרס שיקבלו עוד שחקן סיבוב ראשון מהדראפט העמוק של השנה, בדיוק כמו שאוהבים שם בסן אנטוניו. בלתי שבירים.
ערן: כמו במקרה של לברון, גם כאן אני לא חושב שהתוצאה בסדרה תשפיע. אם הוא זוכה, כמובן שיהיה קלאסי לרכב אל השקיעה עם טבעת חמישית, אבל אני לא חושב שהיעד הסופי של טימי ב-Waze הוא לזכות בעוד טבעת, להיכנס לעשרת הקלעים הגדולים או לספר בדיוק עוד 45 פעמים כמה הוא אוהב את פופוביץ' – אלא פשוט לשחק עד שייגמר לו הדלק. ועל פי העונה האחרונה, יש לו במיכל עוד שתיים-שלוש עונות יפות. ואגדה כמוהו ראוי, בבוא העת, גם לעונת פרישה כמו שהיתה למייקל ולקארים, למרות שהוא האחרון שירצה את זה.
שגיא: כוחו של דאנקן עדיין במותניו, ומשנה לשנה הוא מוצא דרכים להשתפר, ולהמשיך לתרום ברמה הגבוהה ביותר. כשתבוא הנפילה, כמו אצל בן גילו קווין גארנט זה כנראה יקרה בבת אחת. אני מעדיף לזכור אותו כאחד הגדולים מאז ומעולם. במקרה של הפסד לא חושב שהוא יוותר על נסיון נוסף. במקרה של נצחון, אני לא בטוח שהוא חוזר לעוד עונה. ההפסד בעונה שעברה נתן לו מוטיבציה, מה יעשה לו נצחון?
יובל: אני מקווה מאוד שהם יזכו, ואני מקווה מאוד שהוא יפרוש. יש משהו לא טבעי בספרס ובדאנקן, משהו שניצח את השעון הביולוגי, משהו שעוצר את התקדמות החיים. אני מקווה שהעונה הוא יסגור את המעגל שהוא פתח לפני 15 שנה, יפרוש, וייתן לנערים לשחק לפניו. כל עוד דאנקן שם, הספרס יהיו שם, וכל עוד הספרס שם, הכוחות העולים של אוקלהומה והקליפרס והווריורס והרוקטס ישארו צעד אחד מאחור, ולליגה ולאוהדים שלה הכוחות העולים הללו יהיו טובים יותר.
חשיפה: פעם דאנקן היה צעיר
5. מה התחזית שלכם לסדרה?
סמי: בשנה שעברה הייתי רחוק שניות מקלבל את התחזית שלי, ובדיוק בגלל אותן כמה שניות אני אדבוק בה גם השנה, ספרס ב-6.
ערן: אני חושב ששינוי השיטה מתחילת העונה פועל לרעת הקבוצה עם יתרון הביתיות. אני לא בטוח שמיאמי היתה מתקמבקת מ-3:2 לזכייה באליפות אלמלא שני המשחקים היו נערכים אצלה בבית. אני כן סבור שנהיה ב-2:2 אחרי ארבעה משחקים, שהקבוצה הטובה ביותר תנצח במשחק השביעי, ושהפעם, יקראו לה סן אנטוניו ספרס.
שגיא: אני אמרתי את זה אחרי שמיאמי עלו ל-3:1 על אינדיאנה. ההימור שלי בתחילת הסדרה היה על נצחון של הפייסרס, פשוט כי לא הבנתי באיזו מפלצת מדובר, מפלצת מהסוג של ג'ורדן. בעיני הגדולה של מייקל, מעבר ליכולות, כישורים, אתלטיות וכו', זה שבשיאו, אף אחד לא יכל לנצח אותו. לא רק בתיאוריה, בפועל. לברון בעיני מתקרב למקום הזה היום. סאן אנטוניו זה נחמד, אבל מיאמי לא הגיעה עד כאן בשביל להפסיד. ההעדפה האישית שלי היא לסן אנטוניו, אבל ההימור שלי הולך עם לברון וההיט ב6 משחקים. יום יבוא ואנחנו נזכור איך לברון היה ריבאונד אחד מהפסד, ונצחק על זה שסתם היה חסר לו אתגר.
יובל: אני מאמין שאם פארקר יהיה בריא, יתרון הביתיות יעשה את שלו והניסיון והאובר-מוטיבציה מההפסד האכזרי בעונה שעברה ייתן לספרס את הערך המוסף. קשה לי להמר נגד לברון, כי הוא הוכיח בשנים האחרונות שאי אפשר להמר נגדו, שגם ברגעים הכי קשים, כמו בגיים 6 בעונה שעברה (אנו נוטים לזכור רק את השלשה הגדולה של ריי אלן ולשכוח את הקאמבק ההירואי שהוא הנהיג בלי סרט הראש ברבע האחרון), הוא השחקן הכי טוב מאז אותו MJ, אבל נדמה שהספרס של העונה, עם כל המטען מהעונה שעברה, הם יותר מדי עבורו. 3-4 לספרס.
דרור: יהיה קשה, יהיה דם, יהיה בכי ולא נישן בלילה. אבל בסופו של דבר השכנה מלמטה תבין שאת הגמר הזה אני חייב לראות ויהי מה. על המגרש כנראה יהיה מצב דומה. לכל אחד מהמאמנים יש מלאי שפנים (זה לא שפן זה ארנב!) בכובע שאני לא יכול לתאר אפילו. כל משחק אנחנו נופתע מחדש. כל משחק נופתע ונתרגש מחדש בדיוק כמו ב'משחקי הכס' (בתקווה שלא יהרגו באמת אף אחד), ובסופו של דבר זו תהיה סדרה בין 2 הקבוצות השולטות בליגה ב5 שנים האחרונות, סדרה שתספרו לנכדיכם. אה, לענות תכל'ס? הספרס ב-7.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
