לא מזמן קיבלתי משימת כתיבה בבצפר עם כל מיני קריטריונים מסויימים שאני לא אפרט וזה בינתיים מה שיוצא לי.
מוזמנים לכתוב ביקורת (לא בהכרח טובה).
היא התעוררה בגלל קול התרנגול הארור. השעה הייתה רק ארבע לפנות בוקר,
וכבר היה עליה להתחיל להתכונן ליום חדש. קללה גסה ושקטה נפלטה מפיה.
היא קמה בחוסר רצון מוחלט מהמיטה האהובה שלה. היה לה קר, אבל היא נהנתה מזה. היא
פתחה את החלון המרובע שבחדרה הקטן, ומשב אוויר צונן ונקי מילא את חדרה בריח גשם
טרי. ירד גשם.
היא יצאה מחדרה וסגרה את הדלת. בעודה צועדת בצעדים קטנים ועייפים לכיוון המקלחת
הזעירה שבביתה, פרץ במוחה שטף מחשבות עליו. הוא היה כל כך נאה ומקסים. שערו
השחור, החלק הארוך, הגולש על כתפיו הרחבות בדיוק מושלם. גופו הדקיק והחטוב, עיניו
המרהיבות בצבעי דבש רכים... טוב, די! חשבה לעצמה. תשכחי ממנו. הוא דחה
אותך כבר פעם אחת, את לא צריכה להיפגע שוב. אסור לך. Loving
him, that's not real זה
קורה לך כי כולן ככה. ניסתה לשכנע את עצמה. Automatic. למרות כל טיעוניה הרבים, עדיין לא הצליחה
להאמין בהם. גם אם היא הייתה מאמינה בהם, איך זה שברגע שהיא נמצאת לידו, Her heart, her soul…. Feeling like a butter ?
בשביל מה את צריכה את זה? מה האהבה הזו תורמת לך? שיברון לב ?! שאלה את
עצמה. פעם, היא שמעה את אחד ה"כלניות" שסיירו אומר לחברו Love is a game for everyone. עם המשפט הזה היא נהגה לענות על שאלותיה.
קריאה נשמעה ברחבי הבית וקטעה את מחשבותיה. "ליה! הגיע הזמן לקום!" הקריאה
נשמעה מפי אימה. "אני ערה, בדרך למקלחת." ענתה לה והעצבים של הבוקר
ניכרו בקולה. הרגיש לה לא נכון כשקראו לה בשמה האמיתי. היא נהגה תמיד לכנות את
עצמה "קייט". כולם קראו לה כך, אך לא אימה. בעבר היו לה מריבות רבות
איתה בנושא, אך קייט וויתרה כבר מזמן.
לבסוף, קייט נכנסה לחדר האמבטיה, סגרה אחריה את הדלת, פשטה מעליה את בגדיה ונכנסה
לזרם המים החמימים. כעבור כמה דקות, יצאה קייט מחדר האמבטיה עם מגבת לגופה ופנתה לחדרה.
היא פתחה את הארון בניסיון להחליט מה ללבוש. היא נהגה להכין 2 סטים של בגדים- האחד
לקטיף היסמין והאחד לביה"ס. היא הייתה הולכת לקטיף עם בגדים שלא אכפת לה
ללכלך, וכשהייתה מגיעה לביה"ס, הייתה מחליפה למדי ביה"ס הרגילים.
לאחר שכבר הייתה לבושה, חזרה קייט לחדר האמבטיה כדי להתאפר. למרות שהיה זה איפור
זול באיכות די ירודה שקיבלה מסבתה, השתמשה בו. זה מה שיש, ועם זה היא תסתדר. וחוץ
מזה, קייט אהבה מאוד להתאפר.
קייט הביטה בבואתה במראה ונפעמה למראה עיניה. מעולם לא ראתה את עצמה בעיני רוחה
בדמות זו. היא הייתה כל כך....... שונה. היה לה שיער ג'ינג'י גלי ובוהק, עיניים
ירוקות-כחולות קרירות, וריסים שחורים, ארוכים ועבים. שפתיה היו בשרניות במיוחד,
ועל פניה היו מעט נמשים בהירים במיוחד, שניתן היה להבחין בהם רק מקרוב- קרוב.
בהתחלה היא נבהלה מעט, אך מיד החלה לפעול במרץ כדי לא לאחר- אחרת, תיאלץ לספוג
צעקות רמות מפי גאיה, המשגיחה בקטיף היסמין.
היא מרחה על שפתיה אודם אדום בוהק, מהסוג שלא נמחק בקלות. את עיניה עיטרה בפסים
עבים של עיפרון שחור, בצללית אפורה כהה בחלק התחתון של העין, ובצללית אפורה כמעט
בלתי נראית בחלק העליון שלה, כמעט עד הגבות. שחור תמיד התאים לפניה. בנוסף, את עצמות
לחייה איפרה בסומק אדום-חום עדין במיוחד.
קייט חזרה לחדרה לכמה רגעים, אספה את תיקה, הפנתה מבט אחרון למראה שבחדרה, וצעדה
לכיוון המטבח, שם חיכה לה האוכל לביה"ס. קייט חיבקה את אימה. "שיהיה יום
נעים!" בירכה אותה, לקחה את האוכל והמים ויצאה לחצר הגדולה של ביתה, שממנה
תצא לנקודת המפגש שלה ושל חבריה.
בנקודה שקבעו, פגשה קייט את חבריה- ירון, דבורה,רחל ויוסי.
"שלום! איך אתם הבוקר?" שאלה לשלומם. "שלום גם לך! אנחנו בסדר, אבל
מה איתך? למה איחרת הבוקר?" יוסי ענה. "אני בסדר, תודה. מצטערת, קמתי
מאוחר הבוקר." שיקרה להם. היא לא רצתה להודות בכך שרוב הזמן חשבה על טום.
"טוב, כדאי שנמהר. אנחנו לא רוצים לחטוף מגאיה..." הפעם הייתה זו דבורה
שענתה. החבורה החלה לצעוד לכיוון השדה במהירות. "וואו! התאפרת? זה ממש
יפה!" החמיא לה ירון על האיפור. "כן, תודה." חייכה. החיוך היה
מזוייף לחלוטין, אבל סיפק את החבורה. "זה מהמם! מאיפה השגת איפור?" יוסי
החמיא לה גם הוא. "למה? רוצה גם?" התגרתה בו דבורה. יוסי התעלם ממנה.
"תודה, סבתא שלי השיגה ומסרה לי." ענתה קייט ליוסי על שאלתו, עדיין
מחייכת את החיוך המזוייף. But I feel so strange…. כמעט
פלטה. ילדה טיפשה. כמעט נתת להם לדעת מה את מרגישה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
