תמיד נמשכתי לגברים עם סמכות עליי , גדולים ממני , עם תפקיד מעליי. עוד יותר אהבתי את היחסים הסודיים, להתנהג מול כולם כחיילת ומפקד ולדבר בעיניים בלי מילים. לדעת שהוא רוצה אותי לפי העיקום הקטן הזה שהוא עושה בעין שמאל והחיוך הרגיל שהוא מחייך לכולם. לדעת שהוא מפשיט אותי עם העיניים בראשו.
זאת השנה האחרונה שלי בצבא, ויש מפקד אחד שמשהו בו הדליק אותי מהרגע הראשון , אולי זאת התמימות החמה שקורנת מהעיניים והחיוך שלו. או שאולי הדיבור והתנועה שלו כלפיי.
מיד ידעתי , אני רוצה אותו ואני רוצה אותו מעליי.
אין לי מושג באמת למה אני נמשכת אליו בצורה כזאת חזקה ובהתחלה חשבתי שדמיינתי שהוא מרגיש כמוני והייתי בטוחה שזה לא יתקדם לשום מקום וישאר בגדר חלום בלבד.
פעם אחת נשארנו לבד במחלקה אחריי שכל פעילות היום נגמרה לה ורציתי לקחת את אישור היציאה שלי מהבסיס והוא היחיד שהיה. שאלתי היכן האישור והוא היה אצלו.
הא הושיט לי את ידו עם האישור ואמר "בואי קחי" ומשום מה עלה לי חיוך טיפשי בזווית הפה אז הוא שאל "מה, לא מתאים לי הפיקוד? תראי איזה מסודר אני" התקרבתי עוד קצת והנהנתי ולקחתי את האישור באיטיות. וברגע שהוא התקרב שני צעדים לקראתי יכלתי להרגיש את הנשימה שלו וככה עמדנו .
ואלוהים ישמור אותי ,הדקה הזו... ארכה נצחים. כבר דמיינתי באיזו מהירות אני אנשק אותו ובאיזו מהירות אני אקח צעדים אחרוה בכדי להידבק לקיר הכי קרוב כדי שירים אותי עליו ואז על השולחן. כבר הספקתי לדמיין איך יהיה הטעם של שפתיו ואיך נתנשק בפראיות ונוריד את הבגדים באגרסיביות. לרגע כבר הרגשתי אות נצמד אליי ומחזיק אותי לגופו.
הוא הסתכל עליי מלמעלה ,ואני הרשתי זרמים בכל הגוף וכנראה שהייתי אדומה כמו עגבנייה ,הוא הסתכל לי בעיניים ואז על השפתיים ואמר לי "יום טוב , נתראה מחר"
ואני ? אני מתתי מבפנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
