הוא לקח אותי לשיחה הזאת של ״זאת לא את זה אני״, וכשהדיבורים שלו הפכו להיות אדים במוח שלי הייתי עסוקה בלנעוץ מבט במראה שמאחוריו ולנסות למחוק אותו מהחיים שלי.
הוא קרא לי משוגעת. אני חושבת שזה בגלל הפעם ההיא ששאלתי אותו מה הוא היה עושה אם כדור שלג ענקי היה מתדרדר לכיוונו..הוא לא מבין מאיפה אני מביאה את השאלות האלה לפעמים ואני הסברתי לו שחשוב לי לדעת כי יש שני סוגים של אנשים- אלה שעומדים במקום ומחכים להירמס ע״י כדור שלג ענקי ולהיהפך לחלק ממנו, ויש את אלה שפשוט יזרקו את עצמם לצד של המדרון בהחלטה של רגע ופשוט ישפדו את עצמם על איזה ענף כזה בטעות..והאמת שאותי זה קצת מצחיק כי מצד אחד הם מפחדים למות בתוך כדור שלג ענקי אבל בסופו של דבר הם בוחרים לנסות לברוח ולמצוא את עצמם נוחתים על איזה ענף שנמצא בדיוק במקום הנכון והזמן הנכון ושהוא יחורר להם את הקיבה עד שתהפוך למסננת.
הוא אף פעם לא היה עונה לי על השאלות האלה, תמיד מסתכל עליי במבט מיואש, נאנח ומלטף לי את השיער. ואני אף פעם לא סיפרתי לו כמה שאני שונאת שנוגעים ככה בשיער שלי ושאני מעדיפה כבר שהוא יחורר לי את הגוף עם ענף מאשר שיתלוש לי בטעות עוד איזה שערה.. גם כן, בטעות הוא אומר לי, אני יודעת טוב מאוד שהוא עושה את זה בכוונה כי הוא מקנא בשיער הארוך שלי בזמן שהוא צריך לחזור לבסיס עם גלח כל שבוע. תולש לי שיערות ועוד קורא לי משוגעת?!
אם היה יורד קצת שלג במדינה הזאת, הייתי מדרדרת לו כדור שלג ענק על הבית, רק בשביל לדעת מה הוא היה עושה. אני עדיין נועצת מבטים במראה מאחוריו ומסיבה כלשהי הוא עוד לא נמחק מהחיים שלי.
אני קמה בנימוס ומאחלת לו חיים נפלאים..יש לו מזל שלא יורד שלג במדינה הדפוקה הזאת..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
