אתה טס לחלל.
אחרי כמה שנים טובות של אימונים ומבחנים אתה סוף סוף טס לחלל. למעשה, אתה כבר בחצי הדרך חזרה מהירח לכדור הארץ ואתה טס באיזה מיליון קילומטר לשניה וזה כל כך מהר שלוקח לך כמה שניות לעכל שאתה בכלל מתרסק.
אז אתה מתרסק באיזה מיליון קילומטר לשניה והחלקים במעבורת שלך כבר לא מצליחים לעמוד בחום המטורף הזה ומתפרקים אחד אחרי השני.
בסופו של דבר אתה נשאר עם כיסא וחגורה כשכל החלקים האחרים כבר התפרקו ועכשיו תור הגוף שלך.
כל האיברים בגוף שלך מתחילים להתעופף אחד אחד במהירות מטורפת מעל אוקיינוס עצום וכשאתה מבין שכבר אין תקווה אתה מחכה שיתחילו לעבור לך החיים מול העיניים, כי ככה זה כשעומדים למות אבל המחשבה היחידה שרצה לך בראש זה איך לעזאזל היית שבוע על הירח בלי הקסדה והחליפה המגוחכת הזאת?!
אתה בועט ברגע של אינסטינקט מוזר באוויר ומתעורר מהחלום ההזוי הזה באיזה דירה חשוכה בדרום תל אביב עם ריח של קיא ואלכוהול כשכל הפרצוף שלך מרוח באיזה שאריות מעוגה ענקית.
לוקח לך כמה שניות להבין איפה התרסקת עד שאתה קולט שהחשפנית שקפצה מהעוגה מנופפת לך מהקצה השני של החדר כבר כמה דקות וצורחת שתביא את המפתח לאזיקים שקושרים אותה לדלת של השירותים כי יש לה עוד כמה עוגות לקפוץ מהן היום. אתה מנגב את הקצפת מהעיניים, מדלג מעל אח שלך שמרוח על הרצפה משחרר את הגברת הנחמדה מהאזיקים ומברך אותה לשלום.
תתחיל לעכל שאח שלך מתחתן מחר ואתה צריך למצוא מקום אחר להתרסק בו י׳אסטרונאוט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
