Dust in the wind

העקבות שלנו כבר הפכו לשורשים בתוך ההר הזה.

הולכות הלוך וחזור על אדמה שרק מחכה לבלוע אותנו ואת בשלך, הולכת עם הידיים באוויר מחפשת משהו להיאחז בו..

אם היו שואלים אותך פעם מה יש לך לחפש במזרח היית עונה שהניגוד בין האופי שלך לשאננות שם יעשו לך טוב, אבל בפועל חודשיים וחצי לתוך איזה כפר נידח עם שאריות ניחוח של אורז מהול בעשן של ג׳וינט הציפו בך איזה דמות אחרת שמתוך הפחד להיות לא בשליטה עצמית השתלטה עלייך ושינתה אותך לגמרי..

מן תערובת של אדישות וזריקת זין ברמות שלא הכירו בך ומן שקיפות של חוסר בטחון עצמי שהפך למרדף אחרי המצאה של מישהי חדשה שהיא לא באמת את, היא גם לא אני אבל יש בה משהו משתינו וגם שום דבר מאף אחת מאיתנו.

אני מהדקת אליי את הרצועות של התרמיל ומוודאת שהכל במקום ואת בינתיים ממשיכה ללכת הלוך וחזור על אותן עקבות תוך כדי שאת זורקת מעלייך כל דבר שמושך אותך למטה.. אם זה תיק, בגדים או כסף- הכל עף ממך ונעלם במורד ההר משאיר אותי אובדת עצות..

אם הייתי חושבת שלדבר איתך יועיל במשהו הייתי מעמידה אותך במקום ממזמן, אבל אני מכירה אותך כמעט כמו שאני מכירה את עצמי ודיבורים לא יעזרו פה.

את צריכה לאבד את עצמך בשביל לרצות למצוא אותך מחדש ואני פשוט לא אינדיקציה בכל החיפוש הזה.. 

אחרי חמישים סשנים מפרכים של הליכה באותו מסלול אני שמה לב שאת כבר מתחילה להתעייף ומנצלת את חוסר הערנות שלך בשביל לטשטש את העקבות. אולי אם תאבדי את הדרך תצליחי למצוא אחת חדשה שתחזיר אותך למסלול. אבל אני נואשת לגלות שלמרות שסימני הרגליים כבר לא מקובעים על האדמה מול העיניים שלך, הם חרוטים טוב ועמוק במוח שלך ובגלל זה את ממשיכה ללכת באותו מסלול וכנראה שתמשיכי גם עוד זמן רב ומה שאני נאלצת לעשות בשביל להמשיך בחיים זה פשוט להשאיר אותך שם וללכת.

אני קמה, מביטה בך מבט אחרון שיזכיר לי תמיד מה היית ומה נהיה ממך ומתחילה לרדת דרך שביל חדש במורד ההר שעוד לא סומנו בו עקבות בתקווה שזה השביל שאולי יחזיר אותי הביתה..מקווה שתמצאי מה שאיבדת או שתאבדי את עצמך בשביל שכבר לא יהיה לך אכפת, נתראה כשתמצאי מה להיאחז בו. 

אתה טס לחלל. 

אחרי כמה שנים טובות של אימונים ומבחנים אתה סוף סוף טס לחלל. למעשה, אתה כבר בחצי הדרך חזרה מהירח לכדור הארץ ואתה טס באיזה מיליון קילומטר לשניה וזה כל כך מהר שלוקח לך כמה שניות לעכל שאתה בכלל מתרסק. 

אז אתה מתרסק באיזה מיליון קילומטר לשניה והחלקים במעבורת שלך כבר לא מצליחים לעמוד בחום המטורף הזה ומתפרקים אחד אחרי השני.

בסופו של דבר אתה נשאר עם כיסא וחגורה כשכל החלקים האחרים כבר התפרקו ועכשיו תור הגוף שלך.

כל האיברים בגוף שלך מתחילים להתעופף אחד אחד במהירות מטורפת מעל אוקיינוס עצום וכשאתה מבין שכבר אין תקווה אתה מחכה שיתחילו לעבור לך החיים מול העיניים, כי ככה זה כשעומדים למות אבל המחשבה היחידה שרצה לך בראש זה איך לעזאזל היית שבוע על הירח בלי הקסדה והחליפה המגוחכת הזאת?!

אתה בועט ברגע של אינסטינקט מוזר באוויר ומתעורר מהחלום ההזוי הזה באיזה דירה חשוכה בדרום תל אביב עם ריח של קיא ואלכוהול כשכל הפרצוף שלך מרוח באיזה שאריות מעוגה ענקית.

לוקח לך כמה שניות להבין איפה התרסקת עד שאתה קולט שהחשפנית שקפצה מהעוגה מנופפת לך מהקצה השני של החדר כבר כמה דקות וצורחת שתביא את המפתח לאזיקים שקושרים אותה לדלת של השירותים כי יש לה עוד כמה עוגות לקפוץ מהן היום. אתה מנגב את הקצפת מהעיניים, מדלג מעל אח שלך שמרוח על הרצפה משחרר את הגברת הנחמדה מהאזיקים ומברך אותה לשלום.

תתחיל לעכל שאח שלך מתחתן מחר ואתה צריך למצוא מקום אחר להתרסק בו י׳אסטרונאוט. 

אז מה אם הוא אומר שהוא יודע מה את צריכה?

את לא יודעת בעצמך מה את צריכה ואת באמת תתחילי להאמין עכשיו לאיזה קוסם ברחוב? גם כן קוסם..ספק אומן חושים ספק מישהו שמנסה לפלח לי את הארנק בזמן שהוא מבקש ממני לבחור קלף. 

בוחרת קלף בוא נגיד שזה 9 לב, הוא מערבב את הקלפים ושולף לי 4 תלתן שחור עם חיוך משכנע ואני מהנהנת בנימוס כי גם ככה לא תכננתי לעצור שם בכלל..

מתקדמת תוך כדי שאני מוודאת שהארנק שלי נשאר במקום ודי מופתעת שהוא באמת עדיין בכיס האחורי  אבל פתאום קולטת שהלך השעון..

מסתובבת אחורה שניה מאוחר מדי בשביל לגלות שחוץ מאבק לא נשאר שם כלום.

הייתי מנסה לרדוף אחריו אם לא הייתי קולטת שאני מאחרת אלייך כבר אבל בעצם איך אפשר לקלוט שאני מאחרת אם גנבו לי עכשיו את השעון??

עולה במדרגות של הבניין שלך, קצת יותר עצבנית מבדרך כלל. מכינה את עצמי לשיחה הקבועה שלנו תוך כדי דפיקה בדלת ואת פותחת בשרוואל, גופיה ומבט מנחם..

אני לא צריכה יותר מלהיאנח בשביל שתביני מה הולך ואת מתחילה בהטפה הקבועה שלך. 

״תפסיקי לבחור את הגברים שיעשו לך רע״ אני מהנהנת בנימוס בודקת שהארנק עדיין במקום כי השיחה הדפוקה הזאת מתחילה להרגיש כבר כמו הסחת דעת. את אומרת שאת חושבת שהוא יישבור לי את הלב, אבל למה את אומרת את זה כאילו זה דבר רע?

הוא מסוג הבחורים שלא רק יישברו לי את הלב בכאילו, הוא לא יגרום לי לשבת לבכות בבית כמה חודשים ולבלוע כדורים ואכזבות. הוא בחור כל כך טוב,  מהסוג שיחסוך ממני את כל החרטה הזאת של האכזבה ופשוט באמת תרתי משמע יוציא לי את הלב מהמקום וישבור אותו ככה שלא ארגיש כלום אחרי.

הוא בחור טוב ואם את לא מבינה את הטובה שהוא עושה לי את כנראה לא באמת מבינה באהבה. 

אני מסתכלת עלייך ואת מתחילה לבכות, אומרת שאת לא יודעת איך לגרום לי לראות שאני עושה את כל הבחירות הרעות בחיים שלי ואני בהחלטה של רגע מבקשת ממך לבחור קלף.

את כל כך מבולבלת שאת לא שמה לב שאני גונבת לך את הזיכרון בשביל שלא תיזכרי שניהלנו בכלל את השיחה הזאת. 

מחר כשאגיע שוב אנסה להסביר לך מה זאת אהבה ואולי הפעם סוף סוף תביני..