Birds want to fly, What about humans?

Another day, another week, another month. People come and people go. A smile here and a tear there, but it is all the same, That which has been is that which will be, And that which has been done is that which will be done. So there is nothing new under the sun.

אז מתחילים ללמוד בעוד 3..2..1..

והפעם בתל אביב, הפעם מתמטיקה, אבל סך הכל זה אותו דבר.

הרי זה טירוף. שום דבר חדש לא יקרה, כי שום דבר לא השתנה.

אני אהיה אומלל. אני אעבור? אולי, אבל לא עם ציונים טובים. אני אשב בבית ואבזבז את הזמן על כל מה שאני יכול, אבל אני לא אלמד. למה אני לא אלמד? כי למה כן? שמחה לא תצא מזה. ואני אצטער על זה בעתיד, כמובן שאני אצטער, אבל אם אני אנסה שוב אני רק אגיע לאותה תוצאה.

גם ניערתי מעצמי את הפסיכיאטר, עכשיו הכל בסדר, אם ארצה לפגוש אותו שוב אצטרך להתקשר אליו, כלומר זה לא הולך לקרות.

ואפילו לכתוב אני כבר לא סומך על עצמי. אפילו לכתוב אני מפחד. מהרבה בחינות המצב כנראה יותר גרוע משהיה בהתחלה..

אבל אין מה לעשות, כנראה דברים לא משתנים.