Birds want to fly, What about humans?

מה חזק יותר? פחד או חרדה?

כל חיי פחדתי ממדרגות חצי פתוחות, אלו שאפשר לראות דרכן את הרצפה (ולצערי לא מצאתי תמונה יותר נורמלית). אני מניח שהפחד הוא שאיכשהו אני אפול למטה. כשהייתי בן שש זה השפיע עלי, ולפני שבוע זה השפיע עלי במהלך טיפוס על הקתדרלה של קלן. אבל מה? גם בגיל שש וגם לפני שבוע, דחפתי את הפחד לכיס קטן בצד המוח שלי והתעלמתי ממנו. וכשנגמר נגמר.

היום הייתי בפארק אירופה. שם יש רכבת הרים בשם Silver Star, שנחשבת לאחת מרכבות ההרים היותר רציניות בעולם, ביחד עם עוד מספר לא קטן של רכבות. בתור אדם שהנסיון היחיד שלו עם רכבות הרים הוא הקונגו בסופר-לנד שיקשקתי מפחד. אפילו יום לפני שראיתי את הרכבת. אבל היום, למרות שפחדתי, ידעתי שאני עולה על הרכבת הזאת, ועליתי עליה, פעמיים. איפה הפחד? שוב באיזה כיס אחורי. עדיין משמעותי, אבל לא מתייחסים אליו עד שהוא יעבור.

אתמול הייתי בקניון, סתם קניון בעיירה\עיר\ישוב\משהו במערב גרמניה. הייתי בקומה השנייה והסתכלתי על מסעדה אסייתית עם מסוע (לא זאת ספציפית, אבל זה הרעיון) בנסיון להבין איך העסק עובד. מזווית העין קלטתי שאחת הבחורות שיושבות שם מסתכלת עלי, הן כנראה חשבו שאני מסתכל עליהן כי היא הסתובבה ולחשה משהו לחברה שלה, שיצרה קשר עין מהיר במבט ביישני, חייכה, וברחה חזרה לצלחת. בהתחשב בגורמים השונים, העיקרי בינייהם הוא שיש לי חברה שאני מאושר איתה, לא היה יוצא מזה כלום בכל מקרה.

אבל אני לא רגיל למחוות כאלו, ואני לא טוב במיוחד חברתית. מה הייתה התשובה שלי לסיטואציה? לברוח משם. הלכתי לכיוון השני, עשיתי עוד סיבוב, וחזרתי אחר כך, כשראיתי שהן הלכו התיישבתי לאכול. גם אם כלום לא אמור לקרות זאת לא נשמעת לי כמו דרך נכונה במיוחד להתמודד עם הסיטואציה, אבל באותו רגע לא פחדתי, הייתי חרד. משותק. הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא איך לצאת משם כמה שיותר מהר. את זה כבר יותר קשה לשים בכיס האחורי.

אז מה חזק יותר? פחד או חרדה? עבורי אישית, התשובה מאוד ברורה.