לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Birds want to fly, What about humans?


אין יותר מדי צורך בתיאור כי אני אתפלא אם הבלוג הזה יחזיק יותר מדי זמן. סיפורים, מחשבות, מה שיוצא. שום דבר ספציפי במיוחד.

כינוי: 

בן: 31



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2015

מדינה בהפרעה


מי שמכיר אותי מספיק יודע שאני לא ממש אוהב את ישראל, ושאם הבחירה הייתה בידי הייתי גר במקום אחר.

אני מאוד מעריך אנשים שכן קשורים למדינה ורוצים להשאר כאן כל חייהם, אבל אני כנראה לא אחד מהם. הסיבה העיקרית היא שאני פשוט לא מרגיש חלק מהתרבות, ההיסטוריה, והחגים של מדינה ישראל והעם היהודי. נכון אמא שלי נולדה בארץ, ואבא שלי נלחם בכמה מלחמות, ונכון שהחינוך אותו קיבלתי בבית הספר ובחברה הוא חינוך "יהודי", אבל מעבר לקצת זיקה אני לא מרגיש קשר מיוחד.

 

עם זאת לא חסרים דברים שמפריעים לי.

מפריע לי שרק העובדה שאני מישראל גורמת למליוני אנשים מרחבי העולם לשנוא אותי, בלי שעשיתי להם כלום. שאני צריך לפחד להגיד שאני מישראל, שמא מישהו יחליט להעביר לי הטפה מוסרית על זה שאני רוצח ילדים קטנים. לא משנה מה עשיתי בחיי, ואפילו לא משנה מה הדעה שלי ומה אני חושב. מפריע לי שאנשים ירמו אותי, וירצו לפגוע בי רק בגלל זה.

 

מפריע לי שכל מה שיש זה סכסוכים. סכסוך בין ימנים לשמאלנים, בין דתיים לחילונים, בין יהודים לערבים. גם בתוך ישראל לא חסרים אנשים שישנאו אותי רק בגלל שהצבעתי למפלגה הלא נכונה, או נסעתי ברכב במקום הלא נכון, או במקרה של נשים מספיק ללבוש את הבגד הלא נכון. נמאס לי לשמוע איך החילוניים\דתיים\ימנים\שמאלנים\ערבים\לפסטינים\ביבי\יאיר\מי שלא יהיה הורסים את המדינה. נמאס לי לשמוע שהאריות של הצל מרביצים לאנשים, ונמאס לי לראות שאנשים מצדיקים את פאדי אלון או את ישי שליסל. פשוט נמאס.

 

מפריע לי שאנשים לא נחמדים. המנטרה השולטת היא כנראה "לצעוק ולדחוף עד שיתייחסו אליך". זה בא לידי ביטוי בכביש, אנשים נדחפים לכל סנטימטר פנוי ויעדיפו שתתנגש בקיר מאשר לתת לך להשתלב. זה בא לידי ביטוי בכל תור קיים, שהוא מלחמת השרדות על מקומך אחרת לעולם לא יגיע. זה בא לידי ביטוי בחופים ובפארקים שמלאים בזבל. זה בא לידי ביטוי בצעקות כל הזמן, ובחוסר השקט שכולנו כבר כנראה התרגלנו אליו. זה בא לידי ביטוי בזה שלבחורות לא נעים ללכת ברחוב, או לשבת בבר, כי יקפצו עליהן, ויעליבו אותן, ויקללו אותן, וזה רק במקרה הטוב.

 

מפריע לי הכיוון שהמדינה הולכת אליו. למען האמת אני לא מאוד מבין בכלכלה או בפוליטיקה, אבל מצבה הנוכחי של המדינה גורם לי להרגיש כי אין לה הרבה סיכוי. מחירי המחייה רק עולים ועולים, נדל"ן נהיה יותר יקר, רכב עולה אלפי שקלים לתחזק, ובכל זאת אין תחבורה ציבורית מספקת שתאפשר להמנע מהעניין הזה. עגבניות עולות פאקינג 14 ש"ח לקילו. ואין לך עבודה? תשלם על זה כסף לביטוח לאומי, שלא יתן לך שום דבר אחרי זה כל חייך.

 

נמאס לי שאני צריך לחיות במדינה שרק יותר ויותר מקשה עלי לנהל חיים. אני באמת לא רוצה הרבה. אני לא מחפש להיות עשיר עם רכבי יוקרה ואחוזה מפוארת. אפילו רוב הבתים החדשים שבנו ברחוב שלי נראים לי הרבה יותר גדולים ממה שאי פעם אצטרך. אני בסך הכל רוצה קצת שקט וקצת יציבות. נראה שזאת בקשה גדולה מדי עבור מדינה כל כך קטנה...

נכתב על ידי , 8/10/2015 12:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTondeiru Tori אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tondeiru Tori ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)