אני כדור פורח

כפישכתבתי בפוסט הקודם, היום עבדתי בקלפיות, הייתי 'משקיף' (ככה הם קוראים לזה שמסמן מי הגיע והצביע וכל שעה באים מהמפלגה שלו לקחת את הרשימה כדי להתקשר לאנשים שלא באו כדי שיצביעו למפלגה הזו), זאת העבודה הראשונה בחיי!

אז נתחיל מאתמול... כשסיימתי בית ספר בשעה 5 בערב..  
ישר אחרי בית ספר הלכתי לקניון.. חיפשתי מה לאכול ומצאתי שווארמה.. טוב, קניתי, אכלתי, הרגשתי רע עם עצמי שאכלתי שווארמה, אבל בסדר.. הייתי רעב. מהר סיימתי לי את השווארמה המלאה בשומנים ורצתי לתחנה המרכזית, ביקשתי מאישה אחת 20 אגורות כי היה חסר לי לאוטובוס, הרגשתי ממש בשפל המדרגה, ונסעתי לקניון אחד שם היה תדרוך לגבי מה שקורה היום.. הגעתי.. לא היו אנשים כמעט; רק אני וילדה שהיתה איתי בכיתה ז' והפכה לסוגשל פרחה-שרמוטה כזאת אבל זה אחלה, כי למה אפשר לצפות ממישהי שגרה בשכונת העוני בפריפריה שכזו?
בקיצור היה תדרוך דבילי ומיותר לחלוטין, והחלטתי להשאר אצל דודה שלי שגרה קרוב שם.. לא היה לי כח לחזור הביתה..
מזמן.. לפני 6 שנים, גם גרתי בשכונה הזאת.. והדרך לבית של דודה שלי הזכירה לי ימים.. יפים.. ולא יפים.. אבל בעיקר מה שאני אוהב בשכונה הזאת זה שמרגישים שהיא חיה, לא כמו שכונות חדשות שבהן אין איש ברחוב.. כנראה כולם בבית על ה Wii שלהם או על הפייסבוק או משהו כזה, בשכונות כאלה לא תמיד יש כסף לפלייסטיישן או למשחקי מחשב, אנשים לא יושבים כל היום בבית אלא יוצאים כל הזמן, למרות שזה לא הכי בטיחותי ללכת בשכונה הזאת.. זה כיף.. זה מרגיש.. חי.

הגעתי לדודה. שוב הדאגה והאהבה המוזרה הזאת מהצד שלה, חיבוקים נשיקות, 'איך גבהת' וכו'. הלכתי להתקלח ולישון.
בבוקר, היא העירה אותי בשעה שש, אכלתי שתיתי ויצאתי לעבודה.

לאחר 20 דק' של הליכה הגעתי אל היעד: תיכון מקצועי - דתי. הגעתי לשם ב7, כל סביב בית הספר היה מפוצץ בסוכות תעמולה, מלא שלטים ומלא אנשים שמארגנים הכל, בתוך כל הקהל הזה חיפשתי את האישה שאחראית עליי. מצאתי. היא אמרה לי להכנס לקלפי מס' 82 ולהתחיל את העבודה.

היינו 5 אנשים: אני, רונית - אישה מאוד אחראית ומאורגנת ומסודרת, עם משקפיים כאלה, טיפונת מעצבנת, דתיה פשוטה כזאת, בת 32 בערך, עובדת בהנהלת חשבונות וממש טובה עם אנשים,  סיגלית - אישה דתיה שחזרה בתשובה, עם ילדים ואולי אפילו נכדים, היא מאוד אמהית ומנסה להצחיק ולגרום לחיוך לכל מי שנמצא בחדר, אביטל - נומרולוגית, שיער שחור כזה, מצח קטן, הבת שלה גרה בפינלנד כבר 6 שנים, קצת קרה וטיפה מתנשאת אבל יש בה גם משהו חם ונעים, והאחרונה רוסיה שאני אפילו לא ידעתי את שמה שישבה לידי וניסתה לעזור בכל דבר שם, היא היתה ממש מצחיקה לדעתי, עם המבטא הזה שלה והיה לה ממש משעמם.. 

ניהלנו שיחות ודיונים וצחוקים והכל.. היה מוזר.. היה משעמם.. לא יודע. לא יודע אם נהניתי או לא... אבל את ה220 שקל שלי אני אקבל ויהי מה.
עבדתי מ7 בבוקר עד 17:00!

ממש שכר של עובד זר.

לאחר העבודה הלכתי חזרה לדודה, לקחתי את כל הדברים שלי ונסעתי לחבר שלי.
כמה אהבה היתה, כמה חיבוקים ונשיקות, ממש כמו שזה צריך להיות ♥
הייתי אצלו שעתיים פחות או יותר והגעתי הביתה.
לא הספקתי להגיע, ישר יצאתי להצביע למי שתמכתי בה.
חזרתי אכלתי התקלחתי
והנה עכשיו

אני מסיים לכתוב את הפוסט.

את האמת, אני מנחש שזה ממש לא מעניין אתכם, אבל לי זה יהיה כיף לקרוא אח"כ פוסטים כאלה ולהזכר ב''מה קרה באותו היום...?''
♥
קחו את אהבתי: ♥