מי לא אוהב גוזלים? צהובים וחמודים ופשוט פוצ'י מוצ'י. אני מת עליהם. אני יכול לשחק איתם שעות, ללטף את פלומת הנוצות הדקה בעדינות.

הבעיה היא שבאיזשהו זמן זה מתחיל לשעמם, אז אני מלטף טיפה ומיד מורט חלק מהנוצות. נותן להם לצווח וצוחק. וחוזר ללטף אותם, עד שהם מחזירים את האמון בי, ואז שוב.

אחרי שביליתי ככה עם הגוזלים החמודים שלי כמה שעות, לקחתי פלטה חשמלית ושמתי כלוב ברזל עליה. אל תוך הכלוב דחפתי את הגוזלים החמודים. הם עמדו שם וצייצו ועיניהם החמודות פשוט דרשו ממני חיבוק חם ואוהב.

התחלתי לחמם את הפלטה. בהתחלה על חום מועט. הגוזלים לא אהבו את זה, אבל הציוצים שלהם עדיין לא צבטו לי את הלב, אז הגברתי את החום ל150 מעלות.

אי אפשר לתאר במילים את הסבל של הגוזלים, איך העיניים שלהם נראו מתחננות אלי "די, בבקשה די", אבל הדבר היחיד שהצלחתי לעשות זה להגביר את החום למקסימום ולצפות בהם נמוגים.

החום היה כל כך גבוה, שהנוצות שלהם התחילו להנמס, ואפשר היה לראות את העור שלהם הופך לחום. אחרי כמעט שעה של ציוצים, היה שקט, הם נשכבו על הפלטה והתחילו להיות יותר ויותר שחורים.

התחלתי להתלבט בתוכי, למה אני כל כך אכזרי? למה עשיתי את הדבר הנוראי הזה? אבל אז נעשתי רעב, ולקחתי מזלג וסכין והתחלתי לחתוך את גופות הגוזלים. היה מאוד יבש, אבל קצת מלח ופפריקה הפכו את זה לטעים. זה היה כמו תפוצ'יפס עוף.