הכל התחיל מאת חפירה.
מרגע שראיתי אותו במחסן של אבא שלי
ידעתי שהוא שלי,
כאילו הוא קורא לי בשמי,
מתחנן – קח אותי,
תעשה בי מעשים,
תאונן עלי.
אז לקחתי אותו בהתרגשות
אלי לדירה והתחלתי לחשוב,
איך הוא רוצה שאני אשתמש
בו? אכה
ראשים של חתולים?
קלישאתי מדי וכבר עשיתי
את זה מאות פעמים בדרכים יצירתיות יותר.
אכרות אצבעות של פרטנרים
שלי למין? לא
מעניין מספיק ומלכלך מדי.
אבל אז עלה
לי רעיון גאוני.
כמו שהמורה שלי למדעים
תמיד אמרה, המצאות
טובות עולות מצורך.
יש לי צורך בשרפרף.
איך את חפירה יכולה להשיג
לי שרפרף? בית
קברות.
בית קברות עם
מתים טריים מדי ידרוש ממני הרבה מאמץ,
הן בהסתתרות והן בליטוש,
הוצאת הבשר המרקיב מהעצמות,
שלא נדבר על הפטריות.
אז מצאתי בית
קברות מוסלמי עתיק שאף אחד לא נגע בו לפחות
50 שנה.
מספיק זמן כדי שאני אמצא
חומר גלם טוב לשרפרף שלי.
אז הלכתי בלילה,
בשעות מספיק קטנות שאף אחד
לא ישים לב שאי פעם הייתי שם.
לקחתי אתי את האת חפירה
והתחלתי לחפור מתחת למה שאמור להיות קבר.
כמובן שלא מצאתי כלום.
יותר מדי זמן עבר ויותר
מדי גשמים הזיזו את הקבורים.
לא כיף.
אז התחלתי לחפור בכל האזור
כמה מטרים לאדמה.
זה לקח לי כמה שעות טובות
והאור התחיל לעלות.
לא יכולתי להשאר שם.
דחיתי את המשך החיפושים
ללילה שלמחרת.
באותו הלילה
התמזל מזלי. מצאתי
עצמות. לא
בטוח שאלו עצמות אדם,
אבל זה לא ממש משנה.
מצאתי כמות מספקת,
אם הייתי צריך לנחש אלו
צלעות של משהו.
לקחתי אותן ועצמות שנראו
חלק מרגליים של משהו [ייתכן
גם ידיים], לקחתי
אותן בשרית גדולה ושחורה לדירה שלי.
עכשיו הגיע הזמן הניקיון
והבירור. שמתי
אותן בחומר ניקוי לא חומצי מדי כדי להסיר
את הריח של עצמות,
ריח חזק במיוחד שדבק בידיי
אחרי החפירה.
שנאתי אותו.
עכשיו הגיע
זמן המלאכה. לקחתי
חוטים והתחלתי להרכיב עם העצמות את השרפרף
שלי. מנהנסיון
שלי עם במבוק גיליתי שעצמות הם לא כאלו
שונות ממנו. עשיתי
את הרגליים ושייפתי אותם מלמטה כדי שהוא
יעמוד יציב.
הדבקתי לו מישור עץ קטן
שיהיה אפשר לשבת עליו [לא
הצלחתי למצוא את עצם המפשעה שהייתה יכולה
לשמש לזה], ועשיתי
עם 3 עצמות
משענת לשרפרף,
קשרתי עם חוט ברזל,
וייצבתי את זה.
אחרי עבודה של כמעט 12
שעות קיבלתי שרפרף עצמות
אדם לחלוטין משלי.
האורחים שלי
העריכו את המאמץ,
אפילו שחלקם לא דמיינו
לעצמם שהשרפרף הזה עשוי מבני אדם ולא
מחיקוי עלוב שקונים בשוק.