המלך החדש של תבאי, המלך קראון, נכנס למרתף חשוך ולח. הוא הדליק נר בכניסה לחדר. הצללים שיחקו על קירות החדר והאור המועט חשף אדם שניכרה עליו זקנה ועיניו היו עקורות מחוריהן. שלשלאות קשרו את ידיו מאחורי גבו והוא עצמו ישב בקצה החדר, מניח את ראשו העייף על פינת החדר.

"מי שם?” שאל אדיפוס בקול צרוד ותשוש

"דודך כאן" ענה קריאון בקשיחות

"קראון? לא! לא! בבקשה לך מכאן! אני לא מוכן לעוד ביקור שלך!" הוא התחנן

"כבר? אתה לא ברוח למפגש משפחתי, לא מעניין אותך מה עם בניך?”

"הם כאן" התרגש אדיפוס

"אחד מהם" צחק קראון

"קרב את אטאוקלס אלי, לא שמעתי ממנו מאז הכנסת אותי לכאן"

"למען האמת, בדיוק קברנו את האטאוקלס"

אדיפוס היה נראה מזועזע

"מה אתה לא מספר לי קריאון?” זעק אדיפוס בעצבים

"אתה תאהב את הסיפור הזה" הוא צחקק, “אתה מבין, אחרי שגילית את חטאך ועקרת את עיניך, מישהו היה צריך לקחת את תפקיד מלך תבאי.”

אדיפוס התרגש "בניי"

"כן, “ ענה קראון "הם שלטו יחד בממלכה, עד שפוליניקס בגד בתבאי והחליט לצאת למלחמה באחיו אטאוקלס כדי לכבוש אותה מידיו"

"אבוי. אז אטאוקלס הפסיד בקרב ונהרג על ידי אחיו. ארור אני וארורה קללתי!” בכה אדיפוס

"לא בדיוק" המשיך קראון כשחיוך פשט על פניו "למען האמת" הוא צחקק "גם פוליניקס אבד בקרב הזה"

אדיפוס היה מופתע "בשורות רעות באות בזוגות" וחזר לבכות, כמה שיכל דרך עיניו העקורות "עד שחשבתי שעתיד טוב מצפה לבני משפחתי ואני רואה שהקללה ממשיכה לזרוע את זרעי הרוע שלה בכל דבר שמשפחתי עושה!”

"כן, ועכשיו, כשאין מלך לתבאי, אני, אחיה של אישתך – אימך, יוקסטה, אני הוא המלך החדש של תבאי"

"לא!” צרח אדיפוס "כל אחד, רק לא אתה!” צרח

"אתה לא חושב שאני אהיה מלך טוב?” קראון צחק בקול גדול

"ארור אתה וילדיך" לחש אדיפוס

"אבל תראה כמה אדיב אני אליך. אפילו הבאתי את בנך לבקר אותך"

"ההומור שלך אפל מאוד ידידי, הרגע אמרת לי שאין לי בנים, אז אלא אם שקרת..”

הפסיק אותו קראון "לא שיקרתי, הבאתי את פולינקס אליך"

קראון יצא מהחדר וגרר איתו גופה פנימה אל תוך החדר

"כבוד אחרון אתן לפוליניקס לאחר המוות – שאביו המקולל ייתן לו חיבוק אחרון"

קראון גרר את הגופה עד אדיפוס, אדיפוס מישש בידיו עד שנגע בפני הגופה. הוא התחיל לילל מבכי. “בני, בני היקר. איך יכולת לבגוד ולהוביל בכך למותך? כל כך אהבתי אותך ואת אחיך. לעולם לא אשכחך" הוא הצמיד את הגופה אל חזהו והחל לבכות.

"אויויוי המלך ובנו המת חוזרים חזרה זה לחיקו של זה" צחקק קראון, “שמת לב למשהו מיוחד בגופה?” שאל קראון ברשעות

"היא מלאה בחומר סמיך ודביק, אבל זה רק תוצאה של רקבון" ענה אדיפוס בבטחה

"למען האמת, אדיפוס יקירי, נתתי לכל עבדיי וחייליי החדשים לשפוך את זרעם על הבוגד"

"אתה חלאת אדם, קריאון" ענה אדיפוס בעצבים

"עד כאן המפגש המשפחתי,“ קראון גרר בכוח את הגופה מידיי אדיפוס "חשוב לי שתשמע את הספדת המת שלי למלך פוליניקס – המלך הטוב ביותר של תבאי עד כה!” אמר קראון בלעג

אדיפוס ניסה שלא לשמוע, אבל שמיעתו החדה והעד במרתף לא מנעו ממנו אף צליל, אפילו לא את הצליל של בגדיו של קראון נוחתים על רצפת המרתף.

קראון נעל נעליים צבאיות כבדות העשויות מתכת, ודרך בעזרתן על פרצופו של פוליניקס

"אתה שומע את זה אדיפוס? המלך החדש עלה על המלך הישן, עם שריון כבד" הוא התפקע מצחוק בעוד אדיפוס ישב בשקט וניסה להצמד לקיר החדר כדי להמנע מלשמוע את המתרחש.

"מה קרה אדיפוס? אתה לא אוהב את הרעש של גולגולת בניך מתנפצת תחת נעליי? או את הרעש של המוח שלו נוזל מתחת לעיסה הטחונה שפעם הייתה ראשו של בנך? אותו ראש שחיבקת הרגע, אותו הראש שחיבקת כשבכה לראשונה? אתה לא חושב שזה רעש שמתאים לבוגד? אה אדיפוס?” הוא צחק יותר ויותר חזק.

הוא התיישב על חזהו של פוליניקס. קול של מים זורמים נשמע.

פרצופו של אדיפוס התעוות.

"זה קול הבגידה. כל כך משחרר"

קול של נפיחה נשמע, ומיד אחריו קולה של הצואה היוצאת מאחוריו של המלך קראון.

"בבקשה די" אדיפוס נצמד לקיר והתחלחל מהמחשבה

"די?” קולו של קראון נאנק מהלחיצה באחוריו "עדיין לא סיימתי להשתחרר על בנך"

"בבקשה, עשה זאת לי רק לא לגופתו. אתה לא רק מבזה אותי, אתה מבזה את האלים במעשיך" התחנן אדיפוס

"לא רק לך. אלא גם לך, סבלנות" ענה קראון.

קולות אחרונים של נפיחות נשמעו, וקול הנוזל נמרח בגופה

קראון נעמד והתקרב לאדיפוס, אדיפוס הריח את צחנת הביוב המתקרבת אליו מהמלך קראון.

קראון הפנה את אחוריו לפניו של אדיפוס והחל מנגב את אחוריו בפניו.

"קודם האנשתי בוגד, עכשיו אני מעניש חוטא, איך אתה חושב שהאלים יתנגדו לזה? האלים כולם מתעסקים בנקמות מזעזעות לאחיהם ובני משפוחתיהם, והנה אני, מתעלל רק באנשים שהאלים מתעבים" הוא אמר בשמחה תוך כדי שפשוף חור אחוריו עמוק יותר בפניו ובשפתיו של אדיפוס המיבב ומתחלחל.

אחרי שסיים הוא עזב את אדיפוס בשקט ואדיפוס יכל לשמוע אותו מתלבש. הדלת נסגרה ואדיפוס כעת שמע צעדים מתרחקים ממנו ולבסוף, את השקט הרגיל של מרתף חשוך ולח.

לא זכור לי עם הזכרתי כמה אני מחובר לשורשי היהודיים. אני מאוד אוהב את המסורת היהודית ובייחוד את ההלכה היהודית. כמו כל שומר מסורת אני מקפיד להניח תפילין פעם ביום חול. אבל מדי פעם גם בימי שישי מתחשק להתחבר לאלוהים, במקרה הזה אני מתקשר לידידתי ושואל אם בא לה לארח לי חברה.

באחת מהפעמים הללו, היא אמרה שהיא לא יכולה להגיע כי ידיד שלה נמצא.

"הוא הומו?”

"אממ..כן. ביי"

"מעולה. הוא יזרום?”

"יש מצב" היא צחקקה

אז כמובן ששניהם הגיעו אלי לדירה שעה וחצי אחר כך. החלטנו לכבד את כניסת השבת בקידוש. כשבאים כל כך הרבה אורחים אני אוהב להכין את התבשיל המסורתי האהוב עלי. לקחתי את סידור התפילה (יש לי מאות מאלו) וגרסתי אותו במגרסה שלי ושמתי אותו בבלנדר עם יין, תותים והרבה ליקר. מעל העיסה פיזרתי חלקים מהסידור שהיו קרועים יותר גס ככה שיהיה אפשר לקרוא את המילים בזמן שאוכלים.

מיותר לציין שהבחור היה בהלם מוחלט. ידידתי סתם צחקה מזה.

"אתה נגד אלוהים" הוא אמר.

"ממש לא. אני הכי בעד אלוהים. יש דרך יותר גדולה מלהתקרב לקדושה מאשר לאכול אותה?”

הוא רצה ללכת. הידידה שלי הרגיעה אותו.

חזרנו ועשינו קידוש כהלכתו. הוא אכל את דייסת הסידור-תותים שלי כמו גדול. אפילו החמיא לי על הטעם.

כשהיינו מספיק שתויים, התחלתי לשחק לו בזין עד שהעמדתי לו אותו. הוא נישק אותי. ידידה שלי לא נשארה לבד והתחילה למסז' את הגב שלי בעדינות תוך שהיא מורידה ממני את החולצה.

הפסקתי אותם, “רוצים להגדיל טיפה את המסיבה?”

הם היו מופתעים, נישקתי את הבחור, לפטתי את התחת של הידידה שלי והרמתי את הפלאפון "היי, דנה? יש לנו כאן משהו מעניין. רוצה לבוא? תביאי גם אותו, נשחק ביחד. כן, אני מבטיח לא לפגוע בו. מדי"

הם היו מבולבלים, לא נתתי לזה להפריע לשלישיה השמחה שלנו למזמז אחד את השני. עם יד אחת שיחקתי לו בביצים ואת אצבעות היד השנייה החדרתי בעדינות לכוס שלה.

הסקס היבש שלנו הופרע בידי דנה שנכנסה עם כלב הפינצ'ר החמוד שלה. הוא היה נראה כל כך מבוהל, כמעט כאילו הוא ידע מה קרה לכלבים אחרים שדרכו על המרצפות הללו.

לחשתי לידידה שלי, “רוצה להיות פינצ'ר?” היא הייתה מספיק שתויה כדי להסכים.

בינתיים, דנה התחילה להעביר את היד שלה על הגב שלי, וירדה לכיוון החור. קמתי משם, והלכתי לכיוון הארון. לקחתי ממנו את התפילין והציצית שלי. פרשתי את הציצית שלי, ראיתי שעדיין יש לה כתמים של שפיך. מבאס, אבל לא מספיק בשביל לעצור אותי.

חזרתי לסלון, קשרתי תפילין הראש לצוואר של הפינצ'ר שלי. קראתי לידידה שלי להתקרב, פשטתי אותה מבגדיה. קשרתי את הצד השני של התפילין לצוואר שלה.

"נראה שזה כואב לו" היא אמרה על הפינצ'ר.

"לא יכאב לו אם תירדתי על ארבע ותתקרבי אליו, את עכשיו תהיי הפינצ'ר שלי. פינצ'רים קשורים יחדיו"

בינתיים דנה מזמזה את הבחור, שהיה נראה די מרוצה. לקחתי את תפילין היד וקשרתי לו מסביב לצוואר, ואת הצד השני קשרתי לה מסביב למותניים.

"זה לוחץ"

"תתגבר"

הפשטתי אותו ולקחתי אזיקים ואזקתי לו את הידיים יחד.

"רד על ארבע" הכיתי אותו בגב.

התכופפתי אליו, נתתי לו נשיקה. היא מזמן התפשטה.

בקצה השני של החדר ראיתי את הידידה שלי מנשקת את הפינצ'ר בפה למורת רוחו

"תגידי דנה, זה נחשב לפגוע בו?” צחקתי בקול

היא התפרצה בצחוק, בזמן שהבחור ליקק לה את הכוס.

אזקתי לו את הרגליים.

לקחתי חבל וקשרתי את הרגליים של ידידה שלי לצוואר של דנה.

עכשיו הייתה לי שרשרת קדושה ומעניינת.

לקחתי את הציצית שלי וחיתלתי איתה את הבחור כשהזין הזקוף שלו מבצבץ מתוכה.

הוצאתי בקבוק תינוקות והכנתי בו מטרנה, הוספתי לה חומר משלשל. שפכתי טיפה על האצבע כדי לוודא שזה לא חם מדי ונתתי לבחור. במקביל דנה מרחה את איבר מינו בגופה. הוא לא רצה לקחת מהבקבוק אז דחפתי לו אותו בכוח

"ילד טוב אוכל הכל" הייתי קשוח איתו.

הוא פלט חלק מזה בגועל, הכרחתי אותו לשתות כמעט חצי מהבקבוק עד שנמאס לי ונתתי אותו לדנה, שדי נהנתה ממנו.

חצי שעה אחרי זה ראיתי את הידידה שלי מנסה לדחוף את הפינצ'ר של דנה לאיבר מינה, במקביל הציצית שחיתלתי בה את הבחור החלה להצבע בחום נוזלי, כשבמקביל דנה משלשלת על הפנים שלו והוא מוצץ את הכוס שלה.

"תינוק חמוד וקטן שלי, עשית במכנסיים, רוצה שאמא תחליף לך?” היא צחקה עליו ובעטה בו.

פרמתי את ידידה שלי מהפינצ'ר. מיששתי את שדיה וינקתי מהם

הורדתי אותה על ארבע. היא הייתה שתויה לחלוטין ונסתה לעמוד, הכיתי אותה עם התפילין כאילו היו שוט.

"לא אמרנו כבר שאת פינצ'ר?”

התחלתי לזיין אותה דוגי סטייל בזמן שהסתכלתי על דנה מחרבנת על הבחור ומכה אותו עד בכי.

כל הסיטואציה הזו כל כך גירתה אותי שגמרתי בתוך ידידה שלי. נזכרתי שלא שמתי קונדום. באסה.

הבאתי לדנה כמה טיטולים למבוגרים כדי שתמשיך להתיחס לבחור כתינוק. היא קילחה אותו והלבישה אותו טיטול. כשהוא עשה בעיות ולא הסכים אני ודנה החטפנו לו מכות. הוא היה תינוק בין שרצה או לא, כנראה שלא.

אחרי שעה חזר לי אוני, חתכתי חור בטיטול שלו שהיה מלא בחרא (השפעת המשלשל לא נגמרה עדיין) והתחלתי לזיין אותו בתחת כשהחרא שלו מטפטף לי על הזין.

גמרתי, נתתי לו סם שינה ונרדמנו אני ודנה במיטה שלי כשהוא בינינו. כמו תינוק שבא לאבא ואמא.

השינה הטובה ביותר שהייתה לי מזה הרבה זמן.

הכל התחיל מאת חפירה. מרגע שראיתי אותו במחסן של אבא שלי ידעתי שהוא שלי, כאילו הוא קורא לי בשמי, מתחנן – קח אותי, תעשה בי מעשים, תאונן עלי. אז לקחתי אותו בהתרגשות אלי לדירה והתחלתי לחשוב, איך הוא רוצה שאני אשתמש בו? אכה ראשים של חתולים? קלישאתי מדי וכבר עשיתי את זה מאות פעמים בדרכים יצירתיות יותר. אכרות אצבעות של פרטנרים שלי למין? לא מעניין מספיק ומלכלך מדי.

אבל אז עלה לי רעיון גאוני. כמו שהמורה שלי למדעים תמיד אמרה, המצאות טובות עולות מצורך. יש לי צורך בשרפרף. איך את חפירה יכולה להשיג לי שרפרף? בית קברות.

בית קברות עם מתים טריים מדי ידרוש ממני הרבה מאמץ, הן בהסתתרות והן בליטוש, הוצאת הבשר המרקיב מהעצמות, שלא נדבר על הפטריות.

אז מצאתי בית קברות מוסלמי עתיק שאף אחד לא נגע בו לפחות 50 שנה. מספיק זמן כדי שאני אמצא חומר גלם טוב לשרפרף שלי. אז הלכתי בלילה, בשעות מספיק קטנות שאף אחד לא ישים לב שאי פעם הייתי שם. לקחתי אתי את האת חפירה והתחלתי לחפור מתחת למה שאמור להיות קבר. כמובן שלא מצאתי כלום. יותר מדי זמן עבר ויותר מדי גשמים הזיזו את הקבורים. לא כיף. אז התחלתי לחפור בכל האזור כמה מטרים לאדמה. זה לקח לי כמה שעות טובות והאור התחיל לעלות. לא יכולתי להשאר שם. דחיתי את המשך החיפושים ללילה שלמחרת.

באותו הלילה התמזל מזלי. מצאתי עצמות. לא בטוח שאלו עצמות אדם, אבל זה לא ממש משנה. מצאתי כמות מספקת, אם הייתי צריך לנחש אלו צלעות של משהו. לקחתי אותן ועצמות שנראו חלק מרגליים של משהו [ייתכן גם ידיים], לקחתי אותן בשרית גדולה ושחורה לדירה שלי. עכשיו הגיע הזמן הניקיון והבירור. שמתי אותן בחומר ניקוי לא חומצי מדי כדי להסיר את הריח של עצמות, ריח חזק במיוחד שדבק בידיי אחרי החפירה. שנאתי אותו.

עכשיו הגיע זמן המלאכה. לקחתי חוטים והתחלתי להרכיב עם העצמות את השרפרף שלי. מנהנסיון שלי עם במבוק גיליתי שעצמות הם לא כאלו שונות ממנו. עשיתי את הרגליים ושייפתי אותם מלמטה כדי שהוא יעמוד יציב. הדבקתי לו מישור עץ קטן שיהיה אפשר לשבת עליו [לא הצלחתי למצוא את עצם המפשעה שהייתה יכולה לשמש לזה], ועשיתי עם 3 עצמות משענת לשרפרף, קשרתי עם חוט ברזל, וייצבתי את זה. אחרי עבודה של כמעט 12 שעות קיבלתי שרפרף עצמות אדם לחלוטין משלי.

האורחים שלי העריכו את המאמץ, אפילו שחלקם לא דמיינו לעצמם שהשרפרף הזה עשוי מבני אדם ולא מחיקוי עלוב שקונים בשוק.