מחשבות על הפרעות אכילה

אתם עשויים להירתע מהבלוגים הללו, לעקוב אחריהם, לכתוב אותם או לשנוא אותם - אבל אתם בהחלט לא יכולים להתעלם מקיומם. הפוסט הבא ינסה להסביר מה אנחנו עושים כאן.

זהו הפוסט הראשון שלי במסגרת הבלוג הזה, ובחרתי לפתוח בנושא הזה כי הוא מסביר טוב למה הקמתי את הבלוג, למה הרשימה בצד שלי נראית כפי שהיא נראית ולמה יש עוד רבים כמוני בישראבלוג. אנסה לנתח את התופעה של בלוגים סובבים סביב הפרעות אכילה מבפנים ולהסביר מה מושך כל כך בישראלוג, ולשם כך עלינו להבין את הצרכים של בעלי ההפרעות ומה ישראבלוג מציעה שמתאים לאותם בלוגרים.

לאדם עם הפרעת אכילה ישנם צרכים התלויים בהפרעה וצרכים שאינם תלויים בהפרעה. צרכים שאינם תלויים בהפרעה יכולים להיות הצורך לשתף, הצורך לקבל משוב והצורך לסדר וארגון עצמי, ואילו צרכים התלויים בהפרעה הם צרכים ייחודיים לבעלי הפרעות אכילה כמו השוואה בין תמונות גוף לנתוני משקל, צפייה בתמונות מוטיבציה, תיעוד אכילה/שקילה יומי וקריאה על דיאטות וירידה במשקל. אנחנו מחפשים את הבלוגים האלו - אנחנו נכנסים לבלוגים הנושאים שמות עם מילות מפתח (אנה, דיאטה, fat, thin, משקל...), ומחפשים אחר תמונות (של הבלוגר או של אחרים) ואחר נתוני גובה ומשקל ברשימות. הבעיה מתחילה כשהכל צריך להישמר בסוד פן מישהו יחבל לנו בירידה במשקל.

אנשים עם הפרעות אכילה רוצים לתעד את האכילה והשקילה שלהם, אבל לא בצורה שמישהו בבית יוכל למצוא. הם רוצים לספר לאחרים איך הם ירדו עוד קילו, אבל אין להם למי. הם רוצים לשמור תמונות מוטיבציה וגוף אצלם במחשב, אבל המחשב הוא משותף. הם רוצים לצלם את ההתקדמות שלהם בירידה במשקל, אבל מישהו עלול למצוא את התמונות האלו במקרה. הם רוצים לקבל תגובה כנה לשאלה איך הם נראים, אבל אנשים קרובים מספקים תשובות חפוזות ולא מדויקות. הם רוצים לשתף מישהו בבולמוס והקאה שעשו היום, אבל אין להם כתף כזו לבכות עליה. הצרכים התלויים בהפרעה משתנים מאדם לאדם, אבל הצרכים לשתף ולקבל משוב מצויים אצל רוב האנשים.

אחר כך, אם נוסיף לחשוב על הסימפטומים של הפרעות אכילה נגלה שהפניה לרשת היא מובנת. פרט לעניין החשאיות שהוסבר בפסקה הקודמת, קיימת הרבה בדידות שנלווית לבעלי ההפרעות - גם אין עם מי לדבר על זה וגם קיימת הימנעות ממפגשים חברתיים הכוללים אוכל (מתוך פחד שיראו שאני לא אוכל או פחד מבולמוס), וריחוק חברתי שהוא תוצאה של דיכאון. יתר על כן, קיימת השוואה תמידית בין הגוף שלנו לאחר, ואנחנו נרצה לחפש אנשים ששוקלים בערך כמונו או עם אותו BMI, או להשוות בין יחס של משקל וגובה לתמונה של מישהו.

אז מה ישראבלוג (או כל קהילת בלוגים דומה) מציע לאנשים כאלו?

* אנונימיות, אך חופש התבטאות מלא

* תיעוד על פי תאריכים התואם תיעוד של צריכת מזון ומשקל

* קהילה עם צרכים ותשוקות דומים

* אמצעי לשמירת תמונות מבלי לכלול אותן במחשב

* הרבה בלוגים עם רשימות המכילות טבלאות משקל וגובה, ותמונות

* שיתוף, משוב, סדר וארגון

אלו הן סיבות לכך שזו תופעה פופולרית בקהילות בלוגים, Tumblr ופורומים (אולם לפורומים חיסרון בתחום התיעוד), אך לא בפייסבוק או רשתות חברתיות מהמשפחה. גם ניתן כעת להבין איך משרת אותנו המבנה הנפוץ של בלוג מהסוג הזה - כיינויים וכותרות המכילים מילות מפתח, תמונות אייקון/לוגו שמושכות אנשים בקהילה, רשימות עם גובה ומשקל מצוי ורצוי. גם אם אנחנו מודעים או לא מודעים לאופן בו עיצבנו את הבלוג, הוא מושך אליו קוראים עם הפרעות אכילה ודוחה ממנו אנשים שאין להם הפרעות אכילה.

ולסיכום, הבנו מהם הצרכים של בעלי הפרעות אכילה ואיך ישראבלוג עונה עליהם. זוהי רק דעתי האישית, כמובן, ואתם תמיד יכולים לערער עליה. בבלוג שלי בחרתי לציין רק את ה- BMI מכיוון שאני מכירה אישית אנשים מאשפוזים שעלולים לזהות אותי מנתוני גובה ומשקל. את הצבעים של הבלוג בחרתי מתוך מחשבה אירונית שהם מזכירים שוקולד, ממתק שנחשב לעתיר קלוריות ומכיל כ-600 מהן בחפיסה.