התחלת טיפול בהפרעת אכילה מפחידה בעיקר כי אינכם מכירים כלל את הנושא ואינכם יודעים למה לצפות. כשאני הייתי חדשה לנושא, חיפשתי כל כך הרבה מידע ברשת, אבל רוב המידע שמצאתי לא היה רלוונטי ולא היה מאוגד במקום אחד. החלטתי לקבץ מידע שיכול לעזור להבין לאן אתם נכנסים.
משקל תקין הוא חובה
חלק מהפונים או המופנים לטיפול במרפאות להפרעות אכילה מקווים כי ירפאו את ראשם בלי לעלות במשקל. זה נכון אם אתם מטופלים באופן פרטי, אבל גם אז רשאי המטפל לדווח על משקלכם הנמוך אם נראה לו שאתם בסכנה. היחס למשקל בטיפול יוגדר כך:
- תת-משקל - במקביל לטיפול נפשי, תתבקשו לעלות במשקל עד יעד מסוים שיהיה בטווח התקין. אם אתם צעירים, יתכן שהיעד שלכם יהיה נמוך מ-BMI 18.5, מתוך כוונה לעלות אליו בהדרגה עד גיל 18. אם אתם בתת-משקל חמור או שמצבכם הגופני מסוכן ישקלו לחבר אתכם לזונדה. כשתגיעו ליעד התקין ידרשו מכם לשמור עליו ולהיות במעקב, אולם בהיעדר מחזור יוכלו להעלות את היעד.
- משקל תקין - אם אתם במשקל תקין יבנו לכם תפריט שמירה וידרשו מכם לא לרדת עוד במשקל או לא לרדת מתחת למשקל מסוים שהוא נמוך מעט ממשקלכם הנוכחי. אם אתם יורדים במהירות במשקל, ינסו להפסיק את הירידה גם אם לא הגעתם למשקל נמוך מדי.
- עודף משקל - גם אם אתם בעודף משקל תקבלו תפריט שמירה כדי להחזיר לגוף רכיבים תזונתיים ואת פעילותו התקינה. סביר שימנעו מכם ירידה במשקל עד שמצבכם הפיזי והנפשי יתייצב, ואז יעזרו לכם לרדת במשקל בדרך איטית ובריאה עם פעילות גופנית שאינה מוגזמת.
אנשים רבים מנסים להתמקח עם הרופאים והמטפלים לגבי משקל יעד, אבל אם אתם קטינים (משמע מתחת לגיל 18) אין לכם הרבה מה לעשות בנידון.
התפריט
בתחילת הטיפול במרפאה תקבלו תפריט שלפיו תתבקשו לאכול, בדרך כלל בבית אם אתם לא מאושפזים. חשוב להיות כנים כששואלים אתכם כמה קלוריות ביום נהגתם לאכול כי אם נהגתם לאכול מעט מאוד תתחילו עם תפריט קטן יותר כדי לא להכניס את הגוף להלם. מספר הארוחות ביום וסוג המזונות בתפריט יהיו לבחירתכם, אך סך הקלוריות וסך מרכיבים כמו חלבון, ויטמינים, סידן וכו' יהיו לבחירת הדיאטנית (אולי תתבקשו לרכוש גם תוספי מזון). ההתאמות יבוצעו בהתאם לגובה, משקל, גיל ובדיקות גופניות כמו בדיקות דם. טיפים לבניית תפריט:
- כמות הקלוריות בתפריט תהיה זהה גם אם תבחרו במזונות דלים בקלוריות או מזונות עשירים בקלוריות. בחרו את מה שקל לכם יותר לאכול.
- תבחרו במשהו שלא מגעיל אתכם, אבל גם לא יגרום לכם לרצות עוד אחד כדי להימנע מבולמוס.
- אם אתם זקוקים לשינויים אתם יכולים לבקש אפשרויות רבות יותר לבחירה בתפריט.
- מספר ארוחות גדול מדי ירגיש כאילו אתם אוכלים בלי הפסקה וזה נמרח כל היום, ומספר קטן מדי ימלא אתכם בארוחות ענקיות מדי.
אנשור פלוס
אם אתם הולכים להיות מטופלים במרפאה להפרעות אכילה, כדאי שתכירו את "החבר החדש" הזה. זהו מזון נוזלי הרשום כתרופה שמגיע בפחיות של 237 מ"ל המכילות כל אחת 355 קלוריות לטעמים וניל, שוקו ותות, ו-350 קלוריות לטעם קפה. יש כאלו שמעדיפים לשתות אנשור במקום לאכול כי זה מהיר יותר ומקצר את זמן הסבל של הארוחה, ויש כאלו שלא אוהבים את זה דווקא כי זה 355 קלוריות שנכנסות לקיבה תוך דקה וזה מפחיד. יש בולימים שמעדיפים לשתות אנשור כי אחר כך לא בא להם עוד אנשור ונמנע בולמוס. רצוי לציין שאם אתם טבעונים או שומרי כשרות, זה מכיל רכיבי חלב.
הטעם של זה מזכיר חלב סויה מרוכז וסמיך, עם טעם מתוק מאוד ומלוח. התות והשוקו מתוארים כמגעילים במיוחד, כשהוניל והקפה הם בחירות פופולריות יותר. יותר קל לשתות אנשור מדולל במים/קפה/תה כי הוא פחות סמיך, אבל זה מגדיל את נפח הארוחה. בבתי חולים בדרך כלל יש רק וניל, ואז עדיף להמיס קפה במים רותחים ולהוסיף לשם את האנשור להסוואת הטעם. יש כאלו שאומרים שהטעם של האנשור דוחה, ויש כאלו שמעדיפים לשתות את זה כי אוכל "אמיתי" מגעיל אותם יותר. האנשור גם פותר את הבעיה להודות שמשהו טעים לי, כי אנשור לא שותים כי זה טעים, שותים את זה כי חייבים.
משתמשים באנשור כשמישהו מסרב לאכול מאכלים מגוונים כדי להשלים חסרים תזונתיים, כשרוצים להעלות תפריט בקלוריות בדרך קלה ומהירה (לרופאים), כעונש על אכילה איטית מדי או מעטה מדי, כנוזל שמועבר דרך זונדה, וכמקור יחידי למזון אצל מטופלים שמסרבים לאכול מזון בכלל.
לפירוט הערך התזונתי של האנשור לחץ כאן
התרחקו בכל לשון של בקשה מהנוזל הורוד הזרחני.
הזונדה
הזונדה היא צינור המועבר דרך האף לתוך הקיבה. משתמשים בה כאשר מישהו מסרב לאכול, מישהו במצב גופני מסוכן, כשמישהו לא מצליח לאכול מספיק, כשמישהו לא עומד בחוקי האכילה של המרפאה וכעונש או איום. הרופא יעריך את אורך המסלול מהאף לקיבה, ואז יטבול את הזונדה בג'ל מאלחש או יבקש ממך לשאוף אותו דרך האף. הוא יתחיל להכניס את הצינור דרך אחד הנחיריים ויבקש ממך לבלוע כמה פעמים עד למיקום הזונדה בקיבה. לאחר מכן יקח מזרק מלא באוויר ויחדיר אותו לתוך הצינור תוך כדי שהוא מסכית אוזנו לקיבה במטרה לשמוע צליל "פאק" (כמו בפאקמן) מהקיבה. זה מציק ביום הראשון, כואב לפעמים, במיוחד כשאתם אוכלים, וזה צפוי. אם אינכם מעוניינים שיחדירו לכם זונדה דברו קודם לכן עם המטפלים שלכם, אך אל תנסו להתנגד ברגע הכנסת הזונדה כי אתם עלולים להיפצע או להיחנק.
את הזונדה סוגרים בפקק או מחברים לשקית הדומה לשקית עירוי, אך ניתן למלא אותה במזון נוזלי כמו אנשור (אבל אנשור הוא לא המזון היחיד שמאושר להכנסה דרך זונדה). את השקית מחברים למכשיר הנקרא "קנגורו" והוא שולט על הקצב בו נכנס המזון לקיבה, כשהמספר על הצג שלו הוא מספר המיליליטרים של הנוזל שנכנסים לקיבה בשעה, ומספר הנוזלים שהועברו מאז האיפוס האחרון. לא מרגישים את תנועת הנוזל ולא מרגישים את הטעם שלו, וכן גם לא מרגישים רעבים בכלל. הזונדה בהתחלה מאוד מקלה על המחשבות הטורדניות בנושא האוכל כי אם אתה לא אוכל בכלל אתה לא חושב על אוכל, אבל כשמתחילים להרגיש את העליה במשקל, מתעוררות מחשבות של פחד להשמין. ישנם אנשים שמעדיפים להסיר מעצמם את האחריות (עצם האכילה מתפרשת אצלם כויתור וכישלון, אכילה היא ניסור הענף עליו אתה יושב), וישנם אנשים שלא סובלים את אובדן השליטה לגבי מה שנכנס אליהם לגוף. יהיו מטופלים שלא ירצו לעזוב את הזונדה ולחזור להאכיל את עצמם, ולעומתם כאלו שיחפשו כל דרך להיפטר ממנה.
לצורך הבהרה, האישה שבתמונה נמצאת בדיאטה לירידה במשקל תוך כדי ניצול התכונה של הזונדה לדכא רעב.
בדיקות ומדידות
מלבד גובה ומשקל, ימדדו לכם את החום, לחץ הדם והדופק באופן קבוע כי מדדים אלה נפגעים בהפרעות אכילה. תעברו בדיקות דם, ובמידת הצורך, אם הבדיקות לא יהיו תקינות תיאלצו לחזור עליהן. אם אתם צעירים אתם עשויים לעבור בדיקת גיל עצמות, ובכל הגילאים אצל מטופלים עם חשש לאוסטאופורוזיס תעברו בדיקות לצפיפות עצם (אחד הסימנים הוא רמה גבוהה מדי של סידן בדם). אצל צעירים ימדדו גובה לעתים כדי לוודא שאין האטה בהתפתחות.
לפני השקילה תידרשו להטיל שתן, ואולי גם לתת דגימה כדי לבדוק שלא דיללתם אותו במים או שתיתם לפני השקילה. את השקילה תבצעו ללא נעליים בבגדים תחתונים או בבגד של בית חולים שאת משקלו מחסרים מהמשקל שיצא לכם.
חוקים ואיסורים
אם ביצעתם פעילות גופנית באופן אינטנסיבי לפני הטיפול, יתכן שיאסרו עליכם לחזור אליה עד שהמצב הגופני שלכם יהיה טוב יותר, ואז תחזרו אליה. הרופאים דווקא מעודדים פעילות גופנית, אבל הם לא רוצים שתתעלפו במהלכה.
באשר לאוכל, יטילו עליכם חוקים נוקשים. לארוחות יוקצב זמן, והן יהיו בהשגחה. יכולים להגביל את כמות המלח שאתם צורכים, ולאסור עליכם להמליח מאכלים שהם כבר מלוחים דים (גבינה, בשר, טבעול...). לא תוכלו להחביא מזון בכיסים, ואם תשאירו אוכל בצלחת יחייבו אתכם לסיים אותו, להחליף אותו באחר או לשתות אנשור במקומו. אם לא תרצו לאכול דבר מה לא תוכלו לוותר עליו אלא רק להחליף אותו. ייתכן שימנעו מכם לחתוך את האוכל לחתיכות קטנות מדי, לאכול לאט מדי או לשחק עם האוכל בצלחת מבלי להכניסו לפה. יכול להיות שיציצו לתוך גביעי הגבינה/יוגורט שלכם ולכוסות ששתיתם מהן כדי לבדוק שלא השארתם כלום לאליהו הנביא ותידרשו לקבל אישור מהמשגיח בשולחן שסיימתם לאכול. אחר כך ישגיחו עליכם לזמן מוגדר כלשהו לאחר הארוחות ויאסרו עליכם לצאת מן החדר וללכת לשירותים. ייתכן שתצטרכו לספור או לשיר בתוך השירותים כשאיש צוות עומד מאחורי הדלת כדי לוודא שאינכם מקיאים. אי ציות לחוקים סופו בדרך כלל זונדה או מעבר לאשפוז במקום אחר.
טיפול תרופתי
התרופות הניתנות למצבים של הפרעות אכילה נוטות להיות במינונים נמוכים מאוד, גם מכיוון שמדובר במשקלים נמוכים יותר וגם כי התרופות לא מיועדות לטפל בהפרעות האכילה עצמן, אלא בתסמינים המשתנים בין מקרה למקרה. לדוגמה, אחוז גדול מאוד מהאנשים עם הפרעות אכילה סובלים מדיכאון לכן יטופלו בתרופות נוגדות דיכאון כמו פריזמה, ציפרלקס, רסיטל וכו'. סביר להניח שהתרופה נוגדת הדיכאון הראשונה שתקבלו תהיה פריזמה (פרוזק) במינון התחלתי של 10-20 מ"ג. המינון יעלה אם התרופה אינה פועלת, אבל ברוב המקרים 20-30 מ"ג יספיק. תקבלו תרופה אחרת אם הפריזמה לא התאימה לכם וזה לא אומר שאתם "מקרה דיכאון קשה יותר", אלא שהחומר הפעיל בתרופה לא מתאים למבנה הכימי של המוח שלכם ולכן יש לנסות חומר אחר שיגיב טוב יותר במוח שלכם. בנוסף, לתרופות אנטי-דיכאוניות השפעה מדכאת תיאבון ומונעת בולמוסים.
יכול להיות שתקבלו תרופות אנטי-פסיכוטיות במינון נמוך מאוד, כשהתרופה הראשונה כנראה תהיה ריספרדל (ריספונד) במינון 0.25-1 מ"ג. חיפוש התרופה ריספרדל ברשת מעלה תוצאות מדאיגות מאוד - שזו תרופה לסכיזופרניה והיא משמינה. אין צורך לדאגה - אינכם חייבים להיות סכיזופרנים או פסיכוטיים כדי לקבל אותה, ולא תרגישו בכלל את תופעות הלוואי כי ריספרדל מטפלת בסכיזופרניה במינונים של 3-16 מ"ג ליום. אנשים עם הפרעות אכילה לא מקבלים מינונים גבוהים יותר מ-1 מ"ג, אלא אם הם מקרה חריג - וזה לא משמין, זה מעלה את התיאבון במינון גבוה בלבד. התפקיד העיקרי של התרופה הוא להקל על מחשבות טורדניות, חרדות, ומחשבות לא רציונליות (אני פוחד להשמין למרות שאני בתת משקל, אחרים רואים אותי רזה יותר ממני, אני רוצה לשקול משקל נמוך מדי). בעוד שזה בקושי משפיע על הקבוצה האחרונה של המחשבות זה באמת מקל על מחשבות טורדניות וחרדות. זה לא יגרום לכם לאכול יותר, להבריא בדרך פלא, להפסיק לפחד להשמין, לאכול בלי חשבון, לאבד את שיקול הדעת של ההפרעה, לשנות את הדעות שלכם או כל דבר בסגנון.
טיפול בשיחות
מעבר לטיפול פרטני בשיחות עם פסיכולוג, נפוצים שני סוגים נוספים של טיפולים בשיחות: טיפול קבוצתי וטיפול בהבעה ויצירה. בטיפול הקבוצתי, אתם קבוצה של אנשים עם הפרעות אכילה ואתם מעלים נושא שיחה יחדיו ודנים בו. בטיפולים בהבעה ויצירה, שגם יכולים להיות קבוצתיים, ישנו תחום יצירתי מודגש שסביב יצירה בתחום הזה מתפתחת שיחה בנושא שמעסיק את המטופל. הטיפולים יכולים להיות באומנות, דרמה, ספרות, תנועה, מוזיקה ולמעשה אין סוף לסוגים שונים של הבעה ויצירה. אין לי כאן הרבה מה להרחיב כי אני מתקשה לדבר על נושא האוכל בטיפולים אז לא יצא לי להפיק תועלת ממשית מהם. טיפולים בשיחות יתאימו לכם רק אם אתם מסוגלים להעלות את נושא האוכל בשיחות (רוב המטופלים מצליחים בניגוד אלי).
הטיפול בכללותו
טיפול באופן פרטי הוא יקר ואם מצבכם הגופני והנפשי מידרדר יפנו אתכם למרפאה או אשפוז, כלומר טיפול כזה יעיל במקרים קלים יותר וכשלא רוצים טיפול בשעות הלימודים והעבודה. במרפאה ישנו מעקב גופני וטיפול מקיף הכולל רופאים, פסיכיאטרים, דיאטנים, מטפלים ופסיכולוגים, עו"סים וטיפולים פרטניים, בקבוצות וטיפולים משפחתיים, אולם הוא דורש יותר מחויבות, הוא מתקיים באשפוז יום או אשפוז מלא כך שקשה לתפקד כרגיל במקביל לטיפול. ישנה התנגשות בין האופי השאפתני והפרפקציוניסטי של מטופלים לבין היעדר מלימודים או עבודה כתוצאה מטיפול. יש לציין שטיפול במרפאה מותאם לכל מקרה לגופו - יש כאלו שידברו יותר עם פסיכיאטר ויש כאלו שיפגשו הרבה עם דיאטנית וכו' - לא מפילים עליכם את כל אנשי הצוות שציינתי במכה. רוב המטופלים לא זקוקים ליותר מרופא ופסיכולוג, ונפגשו עם דיאטנית רק פעם-פעמיים בסך הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
