במשך כל היסודי הייתי שמנה (לא בצורה מלחיצה עם סנתר שני וכאלה, אבל בטן של אישה בחודש התשיעי ורגליים מנופחות היו לי). כשחברות שלי רבו איתי הן תמיד נהגו להזכיר לי את זה בצורות העוקצניות ביותר. וכמובן, הלחשושים של "היא השמינה אפילו יותר" וצחקוקים שבאים בהמשך תמיד נשמעו אם יום קודם הרשתי לעצמי לאכול חתיכת פיצה אחת יותר.
בחטיבה הרזתי והרזתי, קודם עם רצון, אח"כ פשוט בא בטבעיות. ועכשיו כולם אומרים לי שמאוד רזיתי, והרבה אנשים אומרים לי שרזיתי יותר מידי (NO). הם אומרים שאני לא אוכלת מספיק (רק פי חמש יותר ממה שנהגתי לאכול פעם), ושאני אהפוך לאנורקסית בקרוב (חתיכת הגזמה. ראיתם את הבנות בכיתה שלי? הן אנורקסיות. אני דבה ליידן).
אני שוקלת עכשיו פחות ממה ששקלתי בכיתה ו'. עברו הרבה שנים מאז. צמחתי די הרבה מאז (בשבילי 7-8 ס"מ זה די הרבה). וזה לא כי מאוד רזיתי, זה כי אז שקלתי פשוט יותר מידי. והגיע הזמן שיפנימו את זה.
לעזאזל, לא נדבר רק עלי. אני רואה בנות שיורדים עליהן כי שמנות מידי, בפנים או מאחורי הגב. אבל גם לבנות הרזות דואגים לצעוק שהן אנורקסיות. ותמיד מגזימים.
בתור אחת שבצורה מוזרה ביותר יוצא לה להבין את שני המקרים מקרוב, אני רק רוצה לשאול:
אז היא מלאה. היא לא אוהבת את זה. למה צריך להזכיר לה?
אז אולי עכשיו היא בן אדם חלש מידי מכדי לוותר על כל האוכל, אבל היא תנסה, ואולי תצליח. למה צריך להשפיל אותה בדרך?
וההיא רזה. אז? במה היא אשמה?
הרי תמיד אומרים שרזות נראות טוב (למרות שכן, יש כאלה שמעדיפים דווקא מלאות, אבל יש המון שמעדיפים רזות). ואז כשרואים כאלה אז פתאום משנים דעה? ומה הן אמורות לעשות עם עצמן? לטחון יותר מידי ולא לזוז כדי להשמין, ואז יצחקו עליהן שהן שמנות מידי?
זה נראה לי כמו פורודוקס.
בכל במקרה, שמנה, רזה, מה זה משנה?
במילא תמיד לא מרוצים.
תהיו שמחות עם הגוף שלכן וזהו, כי לא בטוח שמישהו אחר יהיה שמח במקומכן. ובכלל, האחרים לא יודעים להחליט מה הם רוצים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
