אז.. אני חושבת שכולנו, או לפחות רובנו, יודעים למה הכוונה כשאדם אומר "לחתוך".
כן, כן, הכוונה היא ללחתוך את עצמו.
ובכן, פעם זה היה מן קטע של הוצאת סבל. בשבילי, זה היה קטע שבו מרוב כאב נפשי אני עושה משהו כדי להתרכז יותר בכאב פיזי, שהוא פחות חשוב.
אחר כך, זה נהיה מן "סימן היכר" של פריקים. אין לי מושג למה. יש המון פריקים שלא חותכים. בכל מקרה, פעם זה היה נחשב קטע פריקי מוזר.
אחר כך, גם כל מיני ילדים חסרי חיים שרצו צומי, התחילו לחתוך את עצמם. עם מה? נייר, רוב הסיכויים.
אבל, חכו, זה מדרדר.
כיום נמצאות גם פרחות שחותכות, ובכללי המוני אנשים שעושים את זה. לחלקם אפילו אין סיבה, זה פשוט נהיה מקובל.
(הא, מקובל, יש כאלה שעדיין צועקים שצריך לקבל את אלה שחותכים...)
בכל ספר-נוער-קיטשי-טיפשי (ואינלי משו נגד ספרים כאלה, אני קוראת כאלה, לפעמים) שלישי אפשר לראות דמות חותכת.
סרטים על הדברים האלה, או שכוללים את זה בתוכם.
שירים על זה.
לבסוף, הדבר הכי מזעזע, בנות (בעיקר, אולי יש גם בנים) שמעלות תמונות שלהן עם חתכים לטוויטר, אינסטגראם, פייסבוק, וכ'.
לא יודעת מה עם האחרים, אבל אותי אישית זה מזעזע.
כל כך הרבה אנשים פוגעים (טוב, יש כאלה שסתם עושים את עצמם) בעצמם כדי לקבל תשומת לב ולהראות לכולם ש"היי, גם אני מסכן כמו הדמויות האלה בסרטים שחותכות ורוצות להתאבד! תראו איזה מסכן\ה אני!!" בצפייה שכולם ינחמו אותם ויקראו להם להפסיק לפגוע בעצמם ככה.
לאן הדרדרנו...
~את כל זה אני אומרת בתור אחת שחתכה בעבר (לא משהו רציני, וכבר מזמן הפסקתי עם זה. אני כבר לא מרגישה שום צורך בזה.) ורוצה להתאבד. באמת~
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
