וכל כך רציתי... אתמול בצהריים הוא שלח לי הודעה שאנחנו צריכים לדבר, חזרתי אליו תוך כמה דקות... הוא אמר שהיה מעדיף שנדבר בערב, פנים מול פנים. אז למה אתה שולח הודעה בצהריים? עדיף היית מתעלם ממני כמו שעשית בהצלחה במשך החצי יממה האחרונה. דרשתי לדעת מה העניין כאן ועכשיו, בזמן שאני בחוץ עם המשפחה, יושבת על חומה ליד מרכז הקניות. ידעתי במה מדובר- והייתי חזקה. אמרתי לו שהכל טוב, ניתקתי את השיחה, חזרתי להורים שלי.
עברנו מחנות לחנות, ואז חזרנו הביתה, ואז קפצתי לתופרת, ואז דיברתי עם חברות בטלפון... וכל הדרך אני מחייכת, וצוחקת. אבל מבפנים כואב לי כאילו נאוצה לי סכין בלב, ואני רק רוצה להניח את הראש על הכרית בלילה, כשאני לבד, ולפרוץ בבכי.
אבל לא הצלחתי. כמה שלא התאמצתי- הדמעות לא באו. נשארתי עם תחושת המועקה, הכאב בחזה, הרצון לצרוח ולהוציא מתוכי את כל הכאב.
אני כל כך בכיינית... אני בוכה מכל סיבה- טובה או רעה, אני בוכה בסרטים מצויירים. ואתמול פשוט לא הצלחתי.
ושוב רע לי, ושוב אני מרוסקת, ושוב אין לי נחמה.
וכבר החברים שלי סידרו לי דייט. הוא מבוגר ממני בכמה שנים, וכבר מסודר מבחינה כלכלית...
יש 3 דברים שהכי חשוב לי בבן זוג פוטנציאלי- שיראה טוב, שיהיה משכיל, ושיהיה מסודר מבחינה כלכלית!
ולא, לא ביקשתי מליונר, ואת האהבה שלי אי אפשר לקנות במתנות יקרות ערך. אבל אני כן רוצה לצאת למסעדה בלי לספור את עלות המנה כולל הטיפ ולראות שיש איך לשלם...
הבחור החדש משכיל, יש לו אוטו, הוא עובד בחרת הייטק... והוא לא בטעם שלי, הוא.. חנון. אומנם יש לו עיניים כחולות, הוא פשוט לא נראה הטיפוס שלי... ואני לא יכולה להכנס למיטה עם בחור שלא נראה מעולה. אני לא שוללת, סך הכל עד עכשיו ראיתי רק תמונות בפייסבוק, ויתכן שהוא פשוט... מאוד לא פוטוגני?...
אני מבולבלת, אני מרוסקת, אני לא יודעת מה אני רוצה.
אני רוצה חבר. אני שונאת להיות לבד.
אני רוצה להירדם בלילה בכפית, אני רוצה הודעות בוקר טוב כשאני ישנה לבד...
אני רוצה לטבוע בעיניים שלו, אני רוצה להרגיש מוגנת בחיבוק שלו.
אני רוצה גבר שלא קיים.
ואני סובלת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
