כדי שאף אחד לא ידע.

אני מניחה שאני צריכה לכתוב שטוב לי. אבל אני מפחדת.

אני מפחדת ששוב אני מאבדת את ההגיון, מאבדת את הראש, מאבדת את הצפון- רק בשביל שוב להתרסק.

ואני לא רוצה. אני לא רוצה שיכאב לי שוב.

ומה אם שוב עשיתי טעות? שוב מהרתי לפתוח רגליים, אני ממש טובה בזה לאחרונה.

כשעושים את הדברים נכון לא צריך להיות פחד, לא צריכות להיות תהיות.

ואני לא מפסיקה לחשוב, להעלות תסריטים רעים בראש...

אני כל כך מפחדת ששוב יכאב לי. ששוב עשיתי נזק לעצמי- בעיקר תדמיתי.

למה הכל צריך להיות כל כך קשה ומסובך?

למה אני לא יכולה פשוט להנות מהרגע?

היום בבוקר הרגשתי מאושרת.

היה לי כל כך טוב.

למה אני נקשרת כל כך מהר?

כאילו הלב שלי לא מבין, שבסוף יכאב לו.

כי מי יכול להבטיח לי שלא?