כדי שאף אחד לא ידע.

כל אישה אוהבת לקבל מחמאות. אנחנו זקוקות למחמאות כמו שפרחים זקוקים לשמש- הם יכולים לשרוד בלי, אבל הם יהיו נבולים.

לי אישית תמיד היה יחסי אהבה- שנאה עם מחמאות. מצד אחד אני רוצה שיחמיאו לי, אני חייה על חיזוקים חיוביים מהסביבה. מצד שני אני לגמרי לא יודעת לקבל מחמאות, אני לא יודעת איך להגיב- אני מסמיקה, מגמגמת, ובכללי מתנהגת כמו ילדה מפגרת.

לאחרונה הגעתי למסקנה שמבחינת גברים יש כמה סוגי ממחמיאים:

• יש את המחמיאים שנמצאים בתחתית הרשימה, והם הערסים- הזרים לחלוטין מהרחוב שמרשים לעצמם יותר מדי. דוגמא בולטת למחמיא כזה- איש זר לחלוטין שעובד בבניין שלי קומה מתחתי. כל פעם שהוא רואה אותי (ולצערי זה קורה לפחות פעמיים שלוש בשבוע) הוא צועק באופן מביך, ככה שכל מי שנמצא בסביבה ישמע, עד כמה הוא חושב שאני יפה, ואיך הוא בדיוק חשב שמזמן הוא לא ראה אותי. עכשיו ברצינות, האיש לא מכיר אותי, לא יודע את השם שלי, לא יודע איפה ובאיזה תפקיד אני עובדת- אז באיזה קטע אתה נטפל אלי?! לא, זה לא מחמיא. כן, זה כן מביך- אז חדל! ואם אתה חושב שזה תורם לך משהו, אז חוץ מהסלידה של הסביבה כלפיך לא יוצא לך מזה כלום.

• יש את המחמיאים, שאני אישית מאוד לא מחבבת- וזה השקרנים והמגזימים. אלה שיגידו שאני האישה הכי יפה ביקום, שאני מלכת היופי ומלכת העולם... או במילים אחרות בלה בלה בלה. כי זה מה שאני שומעת. ושוב זה לא מחמיא, זה מביך אתכם, וגורם לי לזלזל באינטליגנציה שלכם- אז למה? ושוב קבלו דוגמא- השותף שלי. לטענתו היופי של סינוור אותי, לטענתי הוא אידיוט וכדאי שילך לקנות דחוף משקפי שמש. יש המוווון בנות היפות בחוץ, ויש הרבה בנות יפות ממני, חבל לפגוע בראיה בגיל כל כך צעיר.

• יש את המחמיאים החביבים עלי, אלה שמחמיאים כי זה בא להם מהלב. הם לא ינפחו את המציאות, הם לא יביכו או יגרמו לאי נוחות. לפעמים המחמאות הכי גדולות מסתתרות במילים הפשוטות. קצת אחרי שנפרדתי מהאקס, יצא לי לדבר עם בחור מהכיתה. בחור די רציני, גר כבר שנים עם חברה שלו. ותוך כדי שיחה הוא זרק בשיא הטבעיות- שהוא לא חושב שאני אשאר רווקה להרבה זמן, כי "מי לא ירצה בחורה כמוני?" הוא לא אמר את זה בקטע מיני, או בקטע של להתחיל איתי... זה פשוט מה שהוא חשב באותו רגע. הוא אפילו לא התיחס לזה כמחמאה, ופשוט המשיך בשיחה. זה המחמאות שיוצאות כאילו בטעות, כאלו שהמחמיא עצמו לא תמיד מודע אליהן.

• ויש את הסוג האחרון, הסוג שגיליתי לאחרונה. הסוג שאני לא יודעת איך לעקל. זה הסוג שמשלב הגזמה בוטה מצד אחד, אבל מצד שני לגמרי מצליח לקנות את האמון שלי, ומצד שלישי- מה זאת בכלל המחמאה הזאת?! זאת מחמאה שתקבלו בדרך כלל ממישהו שאתן נותנות בו אמון מלא, ואתן יודעות שהוא מתכוון לכל מילה ומילה- ועדיין זה יגרום לכן לזקוף גבה.

אז מסתבר שיש לי כוס יפה. לא סתם יפה, הכי יפה בעולם. חבל שאין סמיילי עם גבה מורמת- כי זה היה הפרצוף שלי כשהוא אמר את מה שהוא אמר. אני נוטה להאמין לבחור- כי הוא לגמרי לא מהסוג השקרן והמגזים. הוא בכלל לא מהסוג מהמחמיא. וכשהוא סיפר לי עד כמה המפשעות שלי יפות- היה לו חיוך של אושר על הפנים, כזה שאי אפשר לזייף. אתם יודעים מה הבעיה? הבעיה שאני הסתכלתי במראה, בדקתי מה קורה לי שם למטה, וחוץ מהרבה עור מקומט לא ראיתי שום דבר שהרשים אותי. אבל הוא מתעקש שלא רק שיש לי את הכוס הכי יפה שהוא אי פעם ראה- אז מסתבר שגם קילקלתי אותו, כי אחרי שהוא ירד לי- הוא כבר לא יהיה מסוגלת יותר לרדת לאף אחת אחרת.

אני מניחה שאני צריכה לשמוח, הרי בסופו של דבר הרי השקעתי לא מעט כסף בטיפולי לייזר כדי ליפות את האזור. פשוט זאת המחמאה הכי מוזרה שקיבלתי בחיים שלי, כשהייתי קטנה תמיד רציתי להיות יפה, מצחיקה, חכמה... אף פעם לא רציתי כוס יפה. אף פעם לא הייתי מודעת לעובדה שכוס צריך להיות יפה בכלל.