קודם לא היה לי מה לכתוב בגלל השגרה.
לימודים, עבודה, סקס טוב. עוד לימודים, עוד עבודה, עוד סקס טוב...
עכשיו אני לא כותבת כי יש כל כך הרבה דברים רעים לכתוב, שאני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל.
ולא, אל תדאגו- הסקס עדיין מעולה.
נתחיל מזה, ששבוע שעבר היה לי יום הולדת. יתכן שקצת לא דייקתי בגיל שלי בהתחלה- אבל עכשיו אני באמת בת 25. לכם לא באמת אכפת, נכון?
בשבילי יום הולדת זה ביג אישיו. למה? כי אני שרוטה. יש לי שריטה עמוקה ובלתי ניתנת להבנה.
משום מה המוח (הבדרך כלל רציונלי) שלי בטוח שביום הזה כל היקום צריך לסוב סביבי. וכשאני מקבלת סטירה מהמציאות, בצורת יום רגיל לחלוטין- בלי זיקוקים, עננים ורודים ונוצצים, ואנשים רוקדים הורה ברחובות לכבודי- אני חוטפת דיכאון.
אבל השנה היה קשה במיוחד.
מה הקטע של כל האנשים לאחל לי זוגיות, ואהבה? אולי בכלל טוב לי לבד?!
אולי אני לא בלחץ למצוא את החצי השני שלי?
אולי טוב לי עם הסקס המעולה שלי?...
ואתם יודעים מה הכי כואב?
שלא טוב לי.
וכן חסר לי העניין של הרגשות.
למה? למה אני כל כך נשית, ודביקית ותלותית?
למה אני צריכה חיבוקי, וריגשי, נעימי?!
אני שונאת את זה, שונאת את עצמי.
שונאת שאני יודעת מה אני רוצה- ועושה הכל הפוך.
אני צריכה ללמוד, כי הסמסטר נגמר- וגם ככה כל המחזור שלי מסיים, ורק אני צריכה להשלים קורסים שנה הבאה. ובמקום זה אני מזלזלת ומתעצלת ולא עושה כלום, לגמרי כלום.
אני צריכה לקחת את עצמי בידיים, לעשות סדר בראש שלי, בחיים שלי, ובעיקר בחדר שלי...
במקום זה אני כותבת בבלוג, באמצע הלילה- באמצע השבוע.
קשה לי. אני מודה! מרוצים?! קשה לי, ואני צריכה עזרה, ואין מי שיעזור לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
