כדי שאף אחד לא ידע.

איך זה קורה, שאני כבר מרגישה כמו Plan B?!

אומנם הגדרנו את המערכת יחסים כלא רצינית, אבל כבר אחרי שבועיים וחצי אני מרגישה חוסר הערכה כלפי.

אני סתם כועסת עכשיו. ואני יודעת שאני מגזימה.

ברור לי שהוא רצה להנות עם חברים בלילה לבן, למרות שקבענו להקדיש את הלילה לסקס.

אז במקום לבוא ב23:00 הוא בא ב03:15. כבר ישנתי, אפילו לא טרחתי ללבוש את הבריות והגרביונים שהבטחתי לו.

יתכן שהייתי כועסת, ונוזפת בו... אבל בדרך אלי הוא קנה לנו המבורגרים. איך אני יכולה לכעוס על גבר שמאכיל אותי בבשר?!

(יתכן שאני אוהבת בשר אפילו יותר מסקס. עוד כמה המבורגרים כאלה, ואני אהיה מאוהבת עד מעל הראש)

אז במקום להזדיין כל הלילה, אחרי סיבוב אחד- פרשנו לישון. כמו זקנים.

אומנם בבוקר היה עוד סיבוב, אבל אני בכלל לא בחורה של בוקר.

הייתי רוצה לכעוס, אבל אני לא. 

הוא כל כך מתוק, ומקסים... והוא מרוקאי, שחום על גבול השחור- וזה כל כך עושה לי את זה! זה שינוי מרענן אחרי כל האשכנזים הלבנבנים :)

אבל מי שקורה בבלוג שלי, כבר צריך לדעת שיופי- זה לא מה שמושך אותי בגברים. והבחור אינטלגנט, ומעניין. והוא קרא המון הספרים! הרבה יותר ממני, ואהבה לספרים זה אחד הדברים היותר חושבים לי בבני אדם. 

הוא גורם לי לחייך כל פעם מחדש.

אני שונאת את זה, אבל זה לא בשלטתי- אני מתגעגעת.