כדי שאף אחד לא ידע.

היה יום טוב. באמת.

למרות שנאלצתי לשבת בקבלה, כי אחת המזכירות בחופש.

היה יום עם מלא צחוקים, כמעט בלי עבודה.

דיברתי כל היום בפייסבוק ובווטסאפ עם אנשים שגורמים לי לחייך.

בדרך הביתה קניתי לק ממש מגניב, ואוזניות- כי שלי נהרסו.

בבית דיברתי עם אהובתי בטלפון, ושיחות איתה תמיד עושות לי כל כך טוב...

וכל הזמן הזה אני בהכחשה.

לא מוכנה לחשוב על זה.

לא מסוגלת לספר.

לא מסוגלת להעלות את המילים האלה על השפתיים שלי.

לא מסוגלת לעכל את רוע הגזירה.

אני לא יודעת איך להתמודד.

והכאב קשה מנשוא.