כדי שאף אחד לא ידע.

אני רוצה לכתוב על אתמול. אבל אני לא ידעת איך להביע את הרגשות שלי.

זה כאילו חסרות לי מילים.

אני מרוגשת ואסירת תודה.

ויש שיגידו שזה לא ביג דיל.

אבל מבחינתי זה עניין רציני, כי כל כך קל להיות בטוחה שלאף אחד לא אכפת, וכל כך מפתיע לגלות שלמישהו כן משנה מה קורה איתי.

מתחשק לי לקפוץ על הבחור ולחבק אותו עם הידיים והרגליים, כמו קוף קטן, ולא לעזוב.

כי אולי מבחינתו זה סתם שטות, עניין של מה בכך, אבל מבחינתי זה המעשה הכי נוגע ללב שמישהו עשה בשבילי בתקופה האחרונה.

אז את החג שלי לא ביליתי לבד כמו שכתבתי בפוסט קודם.

ולא הייתי בודדה, והייתה אוירה טובה, אוירה של חג, אוירה משפחתית.

אין לי מספיק מילים בשביל לתאר עד כמה זה נגע בי.

פשוט תודה.