כדי שאף אחד לא ידע.

אני כבר לא לבד. זו תחושה שקשה להעביר במילים.

אחרי כל כך הרבה התבכיינויות בבלוג שאני בודדה, ושרע לי לבד... כל מה שהייתי צריכה זה מישהו אחד לצידי. מישהו לחזור אליו הביתה, מישהו לבשל לו ארוחת ערב, מישהו שיהיה שם בשבילי כשאני לבד.

מצאתי אותה. או שבעצם היא מצאה אותי? מצאנו אחת את השניה. אני והשותפה החדשה שלי.

היא לא חברה הכי טובה, לא אליה אני אפנה ראשונה כשיכאב לי.

אבל היא כמו סוג של משפחה. משפחה לא בוחרים- וגם אנחנו לא בחרנו אחת את השניה.

סוף סוף יש לי פרטנרית לבקבוק יין, אומנם היא שותה חצי כוס ואני את יתר הבקבוק- אבל עדיין! לפחות לא לבד.

סוף סוף יש לי למי לבשל!

אני כל כך אוהבת לבשל, אבל אני לא יודעת לבשל לעצמי. לעצמי זה חביתה או סלט.

בשביל השותפים שלי? ביום ראשון אכלנו פילה סלמון על מצע פירה צרפתי עם בצל מקורמל ולקינוח פאי שוקולוד.

אתמול אכלנו אסייתי- מרק תירס, סלט כרוב אסייתי, ומוקפץ טופו פיטריות ושעועית ירוקה על מצע אטריות ביצים סופר עבות ומגניבות שמצאתי בסופר.

היום בבוקר קמתי מוקדם ועם חשק, והכנתי לנו פנקייקים.

  

אני היא ושותף נוסף הפכנו בזמן האחרון לחברים הכי טובים.

בתוך ים של בדידות, ניכור, חוסר זמן... מצאנו אחד את השני.

כיף שיש לי מישהו שמבין אותי! והיא כל כך איתי באותו ראש. היא לא רק מבינה את השריטות שלי, היא חולקת אותן איתי. נניח בעניין הנקיון- גיליתי שהיא כלבה עצבנית אפילו יותר ממני. פשוט מאוהבת בה! 3> 3> 3>