כדי שאף אחד לא ידע.

אוי כמה אני לחוצה. אמא'לה!

אבל המעשה כבר נעשה. שלחתי קורות חיים.

אני בכלל לא מחפשת עבודה חדשה! לא היו לי תוכניות לזוז מהמקום שלי בשנה וחצי הקרובות.

במקרה ראיתי את המשרה, וזה בדיוק המשרה שלי! בדיוק מה שאני עושה היום. אחד לאחד. רק בחברה עשירה יותר, מסודרת יותר ובתנאים הרבה יותר טובים.

המנהלת שלי בטוח מכירה את המנהלת שעתידה לקבל את הקו"ח שלי. יש מצב שהן חברות. אפילו אני מכירה את שמה.

ביקשתי לשמור על דיסקרטיות... אבל כל כך קל לשלוח ווטסאפ: "יש מצב העובדת שלך מחפשת עבודה?!" מצד שני המנהלת שלי רק תפרגן לי, כמו שהיא עושה תמיד. היא בעצמה עוזבת בקרוב אחרי תקופה ארוכה של חיפוש עבודה חדשה.

ומה אם אני בסוף כן אקבל במקום הנוכחי את המשרה של המנהלת שלי? עדיף להיות במשרה ניהולית בחברה מעפנה מאשר סתם עובדת בחברה מעולה, נכון?

ומה אם לא אקבל את המשרה? אני אשאר בדיוק באותו מקום כמו עכשיו, רק תחת מנהל חדש שלא בטוח יהיה תותח על כמו המנהלת הנוכחית?

מצד שלישי, פה כבר מכירים אותי! יש לי שם, סטטוס ומעמד. להתחיל מחדש, מאפס במקום חדש אבל בדיוק באותו לתפקיד זה לקחת שלושה צעדים אחורה.

ואולי זה בכלל רעיון רע לזוז ממקום שנוח לי בו בתקופת הלימודים. הרי אני מסיימת את התואר השני בעוד פחות משנה. אז למה לי להקשות על עצמי עוד יותר? גם ככה קשה לי.

והחברה השנייה רחוקה יותר, ונמצאת בלב הפקקים של הבוקר. זה יוסיף לי לפחות 40 דקות נסיעה לכל כיוון.

אבל מצד שבעי זה פחות שעות עבודה ביום, משכורת גבוהה יותר, ותנאים הרבה יותר טובים! אולי לשם שינוי יהיה לי משרד יפה ולא המחסנצ'יק שאני והמנהלת שלי חולקות היום.

כל כך הרבה אי וודאות.

אני לא בשלב בחיים שאני יכולה לקפוץ ממשרה למשרה. רק חסר לי לגלות מחר שבנוסף להכל אני בהריון. ואז בכלל קרנבל.