כדי שאף אחד לא ידע.

איזה כיף לי!

יום חמישי, 15:30, ואני סיימתי את המשימה הענקית שרחפה מעלי כמו ענן שחור מאז תחילת החודש.

אני יכולה לצאת לסוף שבוע כשאני רגועה לחלוטין. גם למבחן הקשה שיש ביום שני אני לא צריכה ללמוד. צץ לי משהו קריטי בעבודה, מספיק קריטי בשביל לוותר על המבחן ולגשת למועד ב'. מספיק קריטי כדי שבמידת הצורך בקלות אוכל לבקש אישור למועד ג'. תענוג.

בסוף דברים תמיד מסתדרים לי.

אני טסה לחו"ל ביום רביעי כשאני רגועה לחלוטין: גם מבחינת העבודה וגם מבחינת הלימודים.

היה לי שבוע עמוס בתקלות ופשלות. הייתי צריכה לרוץ אחרי אנשים, לכתוב מיילים זועמים ומתחננים (תלוי מי עשה את הפשלה), מליון שיחות טלפון והודעות ווטסאפ נשלחו... כדי שאגיע לרגע הזה.

רגועה לחלוטין, יכולה להרשות לעצמי לצאת מהעבודה לפני 16:00 וללכת ישירות לסוף שבוע שבו אני יכולה להמשיך להיות רגועה.

הדאגה היחידה שלי הולכת להיות מה אני אורזת במזוודה ומאיפה אני משיגה בגדים טרמיים בדקה ה90.

אפילו הגשם הפסיק, והשמש הציצה :)