כדי שאף אחד לא ידע.

אני הרבה פחות טובה בלתת לאחרים לשלוט בגורל שלי.

ועכשיו הגורל שלי נמצא מחוץ לידיים שלי.

לא מתאימים לי חיים לחוצים.

אין לי שאיפות להיות מנכ"לית של חברה, או לאייש משרה בכירה.

טוב לי במשבצת הקטנה והמוכרת שלי.

טוב לי לצאת הביתה כשהשמש עדיין בשמיים. טוב לי כשיש לי זמן להתעסק בעניינים שלי.

מבחינתי הקריירה שם רק בשביל שאוכל להרוויח מספיק כסף. אין לי שאיפות למיצוי עצמי או השגת מטרות בעבודה.

אני אוהבת להעמיס על עצמי- אבל לא כשזה קשור לעבודה. תנו לי ללמוד, ללכת לחוגים, להציב לעצמי מטרות אישיות כמו לבשל מתכון חדש וסופר מסובך. בשביל כל זה צריך זמן, וצריך עבודה שמאפשרת לחיות במקביל.

אז איך מכל האנשים, דווקא אני נקלעתי לתסבוכת בעניין הקידום?

אני בכלל לא צריכה את זה.

זה הזמן הכי פחות טוב מבחינתי.

יש לי אישיוס הרבה יותר גדולים על הראש: לסיים תואר שני ולעשות ילד.

כמה שאני מנסה להוריד פרופיל בעניין, ככה נראה שהקולגות שלי נרעשים יותר מהסיפור.

אם אבחר לתפקיד לא אוכל לסרב. זה תוספת של לפחות 2K למשוכרת, זו שורה מהממת לקורות חיים שלי, ואני בכל מקרה עושה את רוב העבודה גם ככה, פשוט כי אין ברירה.

אם לא אבחר- אוכל לנשום לרווחה ולהמשיך לחיות את החיים שלי. לחייך בנחת בזמן שמישהו אחר יתמודד עם כל הרפש של המחלקה.

מצד שני, אם לא אבחר- זה לא שהמנהל החדש יתחיל 5 דקות אחרי הראיון. עד שהוא יבוא אני אהיה פה לבד, ובכל מקרה אצטרך להתמודד עם כל החרא, רק תמורת אותה משכורת שאני מקבלת היום.

כואב לי הראש.