כדי שאף אחד לא ידע.

ביממה האחרונה אני כל כמה דקות נכנסת לסטטיסטיקות ומישהו פה פשוט לא נח.

אני לא יודעת אם זה מישהו אחד או כמה קוראים, היו די הרבה כניסות לבלוג מאתמול... אבל יש כניסות בלתי פוסקות לפוסטים שפתחתי מהעבר.

זה די מחמיא (טוב נו, מאוד מחמיא) שאומנם זה שטויות שכתבה ילדה מפגרת לפני 3 שנים, זה עדיין מעורר עניין. מצד שני אני מרגישה כאילו מישהו מחטט לי בכביסה המלוכלכת.

אני לא יודעת מה לחשוב.

אני עצמי נהנת לקרוא את מה שכתבתי. זה לגמרי מביא לי פרספקטיבה על החיים.

ופתחתי את הפוסטים בשביל עצמי, כדי שלי תהיה הזדמנות לקרוא אותם שוב.

באותה מידה שזה מחמיא שלאנשים מעניין, זה גם מטריד. מאוד.