כדי שאף אחד לא ידע.

אני תמיד אומרת שצרות באות בצרורות. קורה משהו רע, ואז מתחיל רצף של צרות, והכל מתדרדר לגמרי.

אבל הפעם לשם שינוי, אני אומר שדברים טובים באים בצרורות :)

פתאם הכל כל כך מסתדר לי!

לשם שינוי אני נהנת מהלימודים. עדיין מוקדם לומר שאני באמת נהנת. אבל אני כל כך אופטימית! כי בסופו של דבר זה קורסים שכבר עשיתי שנה שעברה, וזה לא שלמדתי ונכשלתי- פשוט עם כל הנסיעות מהצפון למרכז לא היה מספיק ממני בשביל לשבת על הפרויקטים. הסמסטר לא צריך להיות בעיה, קטן עלי!

בנוסף, לפני תחילת שנת הלימודים, נכנסה לי שותפה חדשה לדירה, והשינוי שהיא הביאה איתה, גרם לי לראשונה להרגיש במקום הזה בבית.

סוף סוף יש לי רוח גבית, סוף סוף יש מי שמחזק אותי מבחינת הסדר והנקיון! גם פתאם האנטראקציה החברית בין השותפים בדירה השתנתה לטובה! אתמול מצאנו את עצמנו אוכלים ביחד ארוחת ערב שאחד השותפים בישל ממוצרים משותפים... אם היו מתארים לי את הסיטואציה הזו לפני חודשים, לא הייתי מאמינה שזה אפשרי!

גם בעבודה דברים מסתדרים לי לטובה! בעבודה בכללי אני מאוד מרוצה. אומנם המשכורת לא משהו, והגדרת התקפיד שלי זה: "הסנג'רית של המשרד", אני יודעת שמאוד מעריכים אותי, ואני נהנת מהגמישות בשעות, ואני מאוד אוהבת את האנשים שאני עובדת איתם! בעבודה הכרתי את האישה הכי מדהימה בעולם, שידוע בתור האימא המזרחית שלי. היא האישה הכי מגניבה וזורמת, חכמה, מבינה, אוהבת ותומכת בעולם. היא חברה הכי טובה, ואימא שניה בו זמנית.

היום יצאתי עם חברה ביחד מהעבודה, בספונטניות היא הזמינה אותי לקפה בארומה, ואין לי מושג איך זה קרה אבל ישבנו ודיברנו במשך שעה וחצי! חלקנו סיפורים על החיים, ולא שמנו לב שהזמן רץ... אפשר ככה כל יום? פעם הבאה הקפה על חשבוני :)

מה עוד?

עשיתי הלבנת שיניים!

זה משהו שרציתי לעשות כבר כל כך הרבה זמן. לא שהשיניים שלי היו צהובות או חלילה לא אסטטיות, אבל רציתי שיהיה לבן מושלם! אז ביררתי מחירים, ומקומות, ושיטות... ועד עכשיו לא הייתי מרוצה ממה ששמעתי. מחירים גבוהים, שיטות שהורסות את השיניים וגורמות לכאבים ורגישויות... ופתאם בספונטיות קפצה לי מודע בפייסבוק, הסתקרנתי- התקשרתי- ועכשיו יש לי שיניים לבנות ואני מרוצה בטרוף! מתחשק לי ללכת ברחוב עם חיוך ענק רק כדי שכולם יוכלו לראות עד כמה זה יפה :)

אפשר שגל האושר והנחת הזה לא יעבור? פשוט טוב לי!

ואגב הפוסט היה נראה בדיוק ככה, גם אם הוא לא היה בא אתמול בערב. אבל זה רק מוסיף לי למצב רוח הטוב :)

הוא ישב איתי ועם השותפים, והיה ממש כיף! מכירים את זה שאתם צוחקים עד דמעות ועד שהבטן כואבת? ככה צחקתי אתמול מאחד הסיפורים שסופרו (למרות שהסיפור די עצוב) הוא אמר שהוא לא נשאר לישון, כי יש לו דברים לעשות בבוקר... כנראה שעייפתי אותו, כי תוך כדי שסיפרתי לו משהו, פתאם בתור תשובה קיבלתי נחירה. הוא כזה דובי גדול נעים וחמים! אומנם הוא לא עשה את מה שתכנן לעשות בבוקר, אבל לפחות הרווחתי אותו ללילה שלם! (ויותר חשוב מהלילה, הרווחתי גם את הבוקר ) למרות שהוא נרדם באמצע המיטה, ועל השמיכה! אז הלכתי לישון כמו ילדה מסכנה עם צ'ופצ'יק של שמיכה וצמודה לקיר.

מי שכתב לי בתגובה באחד הפוסטים הקודמים- על זה שאני נקשרת רגשית. אני לא נקשרת, אני כבר קשורה, וחזק.

איך אני יודעת? כי כשהוא התחיל לנחור, וחזק. במקום להתעצבן ולבעוט בו, חשבתי כמה הוא חמוד וכמה הנחירות שלו מתוקות.

עוברת עלי תקופה כל כך עמוסה, לקחתי על עצמי כל כך הרבה פרויקטים שונים.

אבל זה עומס טוב! אני הולכת להתעורר ביום שישי ב5:30 בבוקר, ובקטע הזוי ביותר- אני מצפה לזה בכליון עיניים!

כיף לי.

רק שלא יגמר!

אין לי חשק או מוטיבציה לשנת הלימודים הזו, אבל יש לי הרגשה טובה.

אני יודעת שאני יכולה ושאני מסוגלת!

יש מעין בריזה של התחלה חדשה, ריח של דברים טובים שהולכים לקרות.

ותודה למזג האויר שרק מוסיף להרגשה הטובה.

אין דבר שאני אוהבת יותר משמים כחולים. איך אפשר להיות עצובה או חסרת מצב רוח כשהשמיים כחולים כל כך???

דברים שנראו בעיני נוראים רק לפני כמה ימים, מחשבות שהטרידו אותי בתקופה האחרונה, פתאם נראים בעיני כבר לא רלוונטיים. יש דברים שלא בשליטתי, ואני לא מתכוונת להילחם בטחנות רוח.

שנת הלימודים התחילה כל כך על רגל ימין! אני לגמרי מחבבת את הכיתה אליה שובצתי. נראה שגם הכיתה מחבבת אותי, כבר אתמול צחקנו ביחד, והחלפנו פייסבוקים, ופעם ראשונה במכללה הרגשתי שאני ממש רוצה לחזור היום ללימודים רק בשביל לפגוש את האנשים שוב!

אז היום מבחינת אנשים היה פחות נחמד, משום מה היינו המון סטודנטים בתוך כיתה קטנה, והמחשב של המרצה סרב לעלות...

אבל קרה דבר מדהים! לראשונה מאז תחילת התואר, הרגשתי שלמדתי, שאני מגלה דברים חדשים, ואני רוצה עוד מזה!

מי שהיה נכנס לכיתה בזמן שיעור, ומסתכל על מסכי הלפטופים של הסטודנטים, בטח היה חושב שנכנס בטעות לשיעור יצירה בכיתה א'.

זה מה שיצא לי:

וזה מה שיצא בערך, פחות או יותר לכולם.

כל הכיתה התלהבה בטרוף, גם מהמרצה התותח גם מהכלים שלמדנו.

התלהבות אמיתית, כמו של ילדים! "יוווו אחי ראית מה הכלי הזה עושה?? ואייייייי"

מי צריך סמים ואלכוהול כשיש אילוסטרייטור?

בקיצור כולנו מאושרים. ואז המרצה אומר לנו: "חפשו עבודות שלי בגוגל, תראו מה באמת אפשר ליצור"

בעיני זה מטורף! זה לא צילום- זה ציור, גרפיקה.

פתאם הקטר של כולנו הפך לעלוב ומכוער במיוחד.

יתכן שאני מתלהבת משעורי בית שקיבלתי? כן אני כן :)

והערב בפינת הכה את המומחה:

אתם חוזרים הביתה, ומכונת הכביסה שלכם נראת כך:

לצורך הבהרה, למקרה שזה לא מספיק ברור מהתמונה-

הפילטר, שצריך להיות מוברג בפינה השמאלית, שוכב בתוך התוף.

מה אתם הייתם עושים?

א. הולכים לחדר ומתעלמים.

ב. שואלים את אחד השותפים מה קרה.

ג. מחזירים את הפילטר למקום ומפעילים את המכונה.

ד. מניחים את הפילטר בצד, ומפעילים את המכונה בלעדיו.

השותף שלי, בחר באופציה הרביעית.

כל הדירה מוצפת מים, יש ריח של אבקת כביסה זולה, והוא לא ניקה כמו שצריך ועכשיו הכל טינופת.

והוא עוד בא אלי בטענות, למה לא שמתי פתק.

ברצינות?!!

אין לך עיניים בראש?

אין לך שכל?!

למה?? למה זה מגיע לי??

היה לי פוסט אופטימי ונחמד לפרסם, אבל אני לא במצב רוח נחמד, אז אשמור אותו למחר.