כדי שאף אחד לא ידע.

לא כתבתי הרבה זמן, ולא כי חסר לי חשק או זמן או מה לכתוב... פשוט מעכשיו אני צריכה להתחיל לסנן מילים, לחשוב פעמיים על על משפט שאני כותבת.

כי הבלוג כבר לא 100% אנונימי. והאמת שלא ציפיתי שיהיה לי קשה כל כך לשאת את כל המחשבות שלי בלי לפרוק. מצאתי את עצמי שופכת את הלב לתוך מחברת בזמן שיעור, כנראה עקב יאוש קיצוני...

אבל אני לא מתלוננת בכלל, בדיוק ההפך :)

אספר לכם בקצרה, באופן יבש וטכני את השתלשלות האירועים:

זוכרים את הבחור שהכרתי והלהבתי ממנו? זה שצעיר ממני בכמה שנים? 

אז יום לפני שקרה מה שקרה, ונאלצנו להפרד כידידים, יצא לי להכיר משהוא אחר דרך הבלוג. ואל תחשבו עלי באופן שלילי- הבחור החדש ידע מצויין שאני יוצאת עם מישהו אחר, הוא לא שמח מזה- אבל היה מודע לעובדה. וחוץ מזה אני אישה נאמנה באופן עקרוני ולעולם לא אעשה דבר מאחורי גבו של איש.

יום למחרת, כשקרה מה שקרה, וזה קרה בצהריים. הייתי מבואסת ומתוסכלת, אז כתבתי לו שהוא יכול לשמוח, כי אני כבר לא יוצאת עם אף אחד...

משם הכל קרה מאוד מהר, הוא בא אלי בערב, ישבנו בפאב לא רחוק מהדירה שלי. צחקנו ונהנו... הוא הזמין אותי לישון אצלו, אני זרמתי. תאמינו או לא- אבל לא שכבתי איתו בדייט ראשון :) *כל כך גאה בעצמי*

מאז עברו שלושה שבועות, הגדרנו את הקשר כ"לא רציני". וזה הקשר הלא רציני הכי ארוך והכי כייפי שהיה לי.

פשוט כיף לי. אני לא יודעת כמה זמן הכיף הזה ימשך, ואני פשוט לא חושבת על זה. אני נהנת וזורמת עם הרגע.

אני מניחה שאני צריכה לכתוב שטוב לי. אבל אני מפחדת.

אני מפחדת ששוב אני מאבדת את ההגיון, מאבדת את הראש, מאבדת את הצפון- רק בשביל שוב להתרסק.

ואני לא רוצה. אני לא רוצה שיכאב לי שוב.

ומה אם שוב עשיתי טעות? שוב מהרתי לפתוח רגליים, אני ממש טובה בזה לאחרונה.

כשעושים את הדברים נכון לא צריך להיות פחד, לא צריכות להיות תהיות.

ואני לא מפסיקה לחשוב, להעלות תסריטים רעים בראש...

אני כל כך מפחדת ששוב יכאב לי. ששוב עשיתי נזק לעצמי- בעיקר תדמיתי.

למה הכל צריך להיות כל כך קשה ומסובך?

למה אני לא יכולה פשוט להנות מהרגע?

היום בבוקר הרגשתי מאושרת.

היה לי כל כך טוב.

למה אני נקשרת כל כך מהר?

כאילו הלב שלי לא מבין, שבסוף יכאב לו.

כי מי יכול להבטיח לי שלא?

כי רוצים לשמוע קטע מטורף?

מעבר לציצי ולרגליים ותחת... יש לי גם לב, ורגשות.

בגלל ילדון קטן ומפגר, אני נסגרת עוד קצת. מאבדת עוד קצת מהביטחון העצמי, מאבדת מהאמון שלי באנשים, ובגברים בפרט. 

מסתבר שאני לא טובה למערכת יחסים, לרגשות, לחום ואהבה... אני טובה רק לסקס.

לא מספיק שהוא זרק אותי ושבר לי את הלב... אז עכשיו הוא מוסיף חטא על פשע!

זה התחיל משיחת פייסבוק תמימה... מה חדש? טוב, איך הלימודים? סבבה, איך הדירה החדשה?...

ואז באותו משפט הוא הצליח לדחוף גם את העובדה שאני אחלה בחורה- אבל פשוט אנחנו לא מתאימים לקשר, וגם שהוא רוצה סקס.

לי התאים מאוד הקשר.

לי נשבר הלב.

לי כאב במשך שבועות...

אבל העיקר שהוא התגעגע לגניחות שלי.

אז כתבתי לו שעכשיו יש מישהו אחר שיהנה מהן.