כדי שאף אחד לא ידע.

קודם לא היה לי מה לכתוב בגלל השגרה.

לימודים, עבודה, סקס טוב. עוד לימודים, עוד עבודה, עוד סקס טוב...

עכשיו אני לא כותבת כי יש כל כך הרבה דברים רעים לכתוב, שאני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל.

ולא, אל תדאגו- הסקס עדיין מעולה.

נתחיל מזה, ששבוע שעבר היה לי יום הולדת. יתכן שקצת לא דייקתי בגיל שלי בהתחלה- אבל עכשיו אני באמת בת 25. לכם לא באמת אכפת, נכון?

בשבילי יום הולדת זה ביג אישיו. למה? כי אני שרוטה. יש לי שריטה עמוקה ובלתי ניתנת להבנה.

משום מה המוח (הבדרך כלל רציונלי) שלי בטוח שביום הזה כל היקום צריך לסוב סביבי. וכשאני מקבלת סטירה מהמציאות, בצורת יום רגיל לחלוטין- בלי זיקוקים, עננים ורודים ונוצצים, ואנשים רוקדים הורה ברחובות לכבודי- אני חוטפת דיכאון.

אבל השנה היה קשה במיוחד.

מה הקטע של כל האנשים לאחל לי זוגיות, ואהבה? אולי בכלל טוב לי לבד?!

אולי אני לא בלחץ למצוא את החצי השני שלי?

אולי טוב לי עם הסקס המעולה שלי?...

ואתם יודעים מה הכי כואב?

שלא טוב לי.

וכן חסר לי העניין של הרגשות.

למה? למה אני כל כך נשית, ודביקית ותלותית?

למה אני צריכה חיבוקי, וריגשי, נעימי?!

אני שונאת את זה, שונאת את עצמי.

שונאת שאני יודעת מה אני רוצה- ועושה הכל הפוך.

אני צריכה ללמוד, כי הסמסטר נגמר- וגם ככה כל המחזור שלי מסיים, ורק אני צריכה להשלים קורסים שנה הבאה. ובמקום זה אני מזלזלת ומתעצלת ולא עושה כלום, לגמרי כלום.

אני צריכה לקחת את עצמי בידיים, לעשות סדר בראש שלי, בחיים שלי, ובעיקר בחדר שלי...

במקום זה אני כותבת בבלוג, באמצע הלילה- באמצע השבוע.

קשה לי. אני מודה! מרוצים?! קשה לי, ואני צריכה עזרה, ואין מי שיעזור לי.

כל אישה אוהבת לקבל מחמאות. אנחנו זקוקות למחמאות כמו שפרחים זקוקים לשמש- הם יכולים לשרוד בלי, אבל הם יהיו נבולים.

לי אישית תמיד היה יחסי אהבה- שנאה עם מחמאות. מצד אחד אני רוצה שיחמיאו לי, אני חייה על חיזוקים חיוביים מהסביבה. מצד שני אני לגמרי לא יודעת לקבל מחמאות, אני לא יודעת איך להגיב- אני מסמיקה, מגמגמת, ובכללי מתנהגת כמו ילדה מפגרת.

לאחרונה הגעתי למסקנה שמבחינת גברים יש כמה סוגי ממחמיאים:

• יש את המחמיאים שנמצאים בתחתית הרשימה, והם הערסים- הזרים לחלוטין מהרחוב שמרשים לעצמם יותר מדי. דוגמא בולטת למחמיא כזה- איש זר לחלוטין שעובד בבניין שלי קומה מתחתי. כל פעם שהוא רואה אותי (ולצערי זה קורה לפחות פעמיים שלוש בשבוע) הוא צועק באופן מביך, ככה שכל מי שנמצא בסביבה ישמע, עד כמה הוא חושב שאני יפה, ואיך הוא בדיוק חשב שמזמן הוא לא ראה אותי. עכשיו ברצינות, האיש לא מכיר אותי, לא יודע את השם שלי, לא יודע איפה ובאיזה תפקיד אני עובדת- אז באיזה קטע אתה נטפל אלי?! לא, זה לא מחמיא. כן, זה כן מביך- אז חדל! ואם אתה חושב שזה תורם לך משהו, אז חוץ מהסלידה של הסביבה כלפיך לא יוצא לך מזה כלום.

• יש את המחמיאים, שאני אישית מאוד לא מחבבת- וזה השקרנים והמגזימים. אלה שיגידו שאני האישה הכי יפה ביקום, שאני מלכת היופי ומלכת העולם... או במילים אחרות בלה בלה בלה. כי זה מה שאני שומעת. ושוב זה לא מחמיא, זה מביך אתכם, וגורם לי לזלזל באינטליגנציה שלכם- אז למה? ושוב קבלו דוגמא- השותף שלי. לטענתו היופי של סינוור אותי, לטענתי הוא אידיוט וכדאי שילך לקנות דחוף משקפי שמש. יש המוווון בנות היפות בחוץ, ויש הרבה בנות יפות ממני, חבל לפגוע בראיה בגיל כל כך צעיר.

• יש את המחמיאים החביבים עלי, אלה שמחמיאים כי זה בא להם מהלב. הם לא ינפחו את המציאות, הם לא יביכו או יגרמו לאי נוחות. לפעמים המחמאות הכי גדולות מסתתרות במילים הפשוטות. קצת אחרי שנפרדתי מהאקס, יצא לי לדבר עם בחור מהכיתה. בחור די רציני, גר כבר שנים עם חברה שלו. ותוך כדי שיחה הוא זרק בשיא הטבעיות- שהוא לא חושב שאני אשאר רווקה להרבה זמן, כי "מי לא ירצה בחורה כמוני?" הוא לא אמר את זה בקטע מיני, או בקטע של להתחיל איתי... זה פשוט מה שהוא חשב באותו רגע. הוא אפילו לא התיחס לזה כמחמאה, ופשוט המשיך בשיחה. זה המחמאות שיוצאות כאילו בטעות, כאלו שהמחמיא עצמו לא תמיד מודע אליהן.

• ויש את הסוג האחרון, הסוג שגיליתי לאחרונה. הסוג שאני לא יודעת איך לעקל. זה הסוג שמשלב הגזמה בוטה מצד אחד, אבל מצד שני לגמרי מצליח לקנות את האמון שלי, ומצד שלישי- מה זאת בכלל המחמאה הזאת?! זאת מחמאה שתקבלו בדרך כלל ממישהו שאתן נותנות בו אמון מלא, ואתן יודעות שהוא מתכוון לכל מילה ומילה- ועדיין זה יגרום לכן לזקוף גבה.

אז מסתבר שיש לי כוס יפה. לא סתם יפה, הכי יפה בעולם. חבל שאין סמיילי עם גבה מורמת- כי זה היה הפרצוף שלי כשהוא אמר את מה שהוא אמר. אני נוטה להאמין לבחור- כי הוא לגמרי לא מהסוג השקרן והמגזים. הוא בכלל לא מהסוג מהמחמיא. וכשהוא סיפר לי עד כמה המפשעות שלי יפות- היה לו חיוך של אושר על הפנים, כזה שאי אפשר לזייף. אתם יודעים מה הבעיה? הבעיה שאני הסתכלתי במראה, בדקתי מה קורה לי שם למטה, וחוץ מהרבה עור מקומט לא ראיתי שום דבר שהרשים אותי. אבל הוא מתעקש שלא רק שיש לי את הכוס הכי יפה שהוא אי פעם ראה- אז מסתבר שגם קילקלתי אותו, כי אחרי שהוא ירד לי- הוא כבר לא יהיה מסוגלת יותר לרדת לאף אחת אחרת.

אני מניחה שאני צריכה לשמוח, הרי בסופו של דבר הרי השקעתי לא מעט כסף בטיפולי לייזר כדי ליפות את האזור. פשוט זאת המחמאה הכי מוזרה שקיבלתי בחיים שלי, כשהייתי קטנה תמיד רציתי להיות יפה, מצחיקה, חכמה... אף פעם לא רציתי כוס יפה. אף פעם לא הייתי מודעת לעובדה שכוס צריך להיות יפה בכלל. 

כי לא מספיק לי לילה אחד בשבוע.

כי אני רוצה לפחות לדעת שאתה חיי בימים שאנחנו לא נפגשים.

כי לפעמים נראה לי שמגיע לי יותר. 

אבל אז אני נזכרת כמה טוב לי איתך.

כשאני איתך פשוט טוב לי.

לא אכפת לי מהמחשבות של אתמול, לא אכפת לי מה יקרה מחר. טוב לי, כל כך טוב לי.

~~

בפעם האחרונה שנפגשנו הוא גרם לי לבכות. זאת הפעם הראשונה שהוא ראה את הדמעות שלי.

אני פוקר פייס, אני לעולם לא נשברת ליד אנשים- בעיקר לא ליד כאלה שלא חייבים לי שום דבר.

אבל הוא היה עייף, ולא לגמרי פיכח, והוא זרק הערה, וזה הצחיק אותו...

וזה בכלל לא קשור למה שהוא אמר- זה מה שעומד מאחורי המילים שלו. והוא יכול להגיד לי עד מחר שזה לא נכון, אבל בהערות הקטנות שלו הוא כל פעם גורם לי להרגיש כמו ילדה סתומה, אחת שלא יודעת כלום חוץ מאיזה צבע לק מתאים לאיזה תיק.

ואני יודעת, שלפעמים אני יכולה להיות פקצה. אני יודעת שמי שלא מכיר אותי, ורואה אותי מהצד יכול בקלות לחשוב שאני אהבלה. אבל הוא מכיר אותי. הוא מכיר אותי כבר חודשיים- ועדיין זה מה שהוא חושב עלי?

לא רציתי שהוא יראה אותי בוכה, התנדבתי לחמם לו עוד פרוסה מהפאי שאפתי, והלכתי למטבח.

בהתחלה קיוותי לקחת נשימה עמוקה, ולהרגע.

אבל אז הדמעות התחילו לצאת בלי שליטה... 

לא רציתי שהוא יראה את הדמעות, לא רציתי! אני שונאת את זה.

אבל הוא בא, וחיבק אותי, וביקש סליחה, ונישק אותי... האמת זה היה מקסים!

אם האקס היה יודע להתנהג ככה, לפחות לפעמים- אני מניחה שעדיין היינו ביחד.

באותו יום, זאת הייתה הפעם הראשונה מאז שהכרנו שנכנסתי למיטה בלי חשק.

אומנם הוא ביקש סליחה, אבל זה לא משנה את מה שהוא חושב עלי.

אני אוהבת לקים ועקבים, יש לי מלא תיקים והמון בגדים, אני לא יוצאת מהבית בלי איפור, יש לי מלא תכשיטים ואקססוריז ונעליים ומה לא.

אני לפעמים מדברת שטויות- בעיקר כשאני מרגישה בנוח ליד מישהו, ומרשה לעצמי להשתחרר. אני מתלבשת חשוף, ואוהבת חצאיות קצרות.

אבל אני גם אוהבת לקרוא ספרים, אני מתעניינת באקטואליה, אני מסיימת השנה תואר ראשון.

אני יודעת 3 שפות, ורק מבינה את הרביעית.

היו לי נתונים מאוד גבוהים בצבא, קיבלתי ציון מעולה בפסיכומטרי- בלי באמת ללמוד או להשקיע.

~~

אז נכון, אתה מבוגר ממני, ויש לך יותר נסיון חיים.

אחד הדברים שהכי מדליקים אותי בך זה החוכמה שלך. שאתה יודע לספר לי הכל על הכל. וכל כך כיף לי להקשיב לך.

אבל אל תשכח שאני לא ילדה מפגרת.

כי לפעמים בעינך אני סתם כוסית בת 25 שאתה מזיין.