כדי שאף אחד לא ידע.

פשוט תתעלמו מהפוסט הקודם.

אני אישה.

אם אני לא אתלונן ולא אהיה ריגשי, מה אני שווה בכלל?

באמת הייתי מבואסת, זאת באמת מחשבה שמציקה לי.

אבל אחרי שיחת טלפון עם אהובתי- חזרתי מלאת מוטיבציה!

כל כך הרבה דברים תיכננו ולא הספקנו! כמו לדוגמא את זה!

אגב ממש התבאסתי על זה בזמנו, כי הרגשתי שאני בת מגניבה וזורמת רק בדיבורים, ולא במעשים.

אז עכשיו, כשעדיין מספיק חם בערבים בשביל לצאת עם שמלה קצרה- זה הזמן

דיברנו בטלפון עם אהובתי על כל מיני שטויות שכל אחת מאיתנו עשתה, בכל מיני מקומות...

העלנו זיכרונות שמעלים בי חיוך. על תקופות טובות יותר, ועל סקס מעולה.

לא יודעת באמת עד כמה היה טוב יותר, אבל הייתי טיפשה יותר, נועזת יותר, לחלוטין חסרת דאגות! וזה פשוט כל כך כיף!

זה כואב, כואב לדעת שאני ברירת מחדל, שאני הPlan B.

כואב לי לדעת שהושארתי בHold במשך חודשיים, על "אש קטנה".

מה אני צעצוע? בובה על חוט בלי רגשות?

רצית- לקחת, התחרטת- הלכת, התחשק לך שוב- חזרת.

ולמי אכפת שכאב לי, שהיית חסר לי, שהתגעגעתי?

זה פשוט כואב, עמוק בפנים.

כל המצב הזה מרגיש כל כך לא נכון ולא הוגן כלפיי.

היום כל היום לא ירד לי החיוך מהפרצוף.

כי למי אכפת מאגו, או מכבוד עצמי?!

כשניסיתי לעשות שריר, ולהסביר לו שזה נראה לי לא פייר, הוא שאל בחיוך מרושע: "להפסיק?"

והמחשבה היחידה שעברה לי בראש הייתה: "שלא תעז!!!"

זה היה בדיוק כמו בפנטזיות שלי! לא הסקס עצמו, הוא תמיד מעולה איתו.

מה שהיה לפני הסקס, מה שהוביל לסקס- המשחק של הידיים שלו על הגוף שלי, הטיזינג עם השפתיים...

בתקופה האחרונה אפילו הפסקתי לחשוב על זה, כי הייתי בטוחה שזו סתם פנטזיה מפגרת, ושאין סיכוי שזה יקרה.

פחדתי לחשוב על זה, כי לא רציתי סתם להתאכזב. כי הרי אנחנו רק ידידים, נכון?

הוא החולשה שלי, אני לא יודעת לסרב לו, לו מותר הכל.

וזה מרגיז, כי הוא לא עשה שום דבר טוב בשביל להרוויח את זה. אבל זה לא בשליטתי.

מסתבר שבחודשיים בלי סקס התכווצתי בחזרה למצב בתולי, בנוסף בחודשיים האלה, הספקתי לשכוח עד כמה הזין שלו גדול.

דמאט, הדבר הזה עצום!

אבל זה כבר לא כמו פעם. זה מרגיש פחות... פחות אמיתי?

הייתה בינינו משיכה מטורפת! עד שהוא לחץ על הברקס.

ולמדתי לקבל את העובדה שהוא ידיד, למדתי לא לרצות אותו.

ומה עכשיו? עכשיו החיבוקים והליטופים שאחרי, אלה שתמיד היו כל כך נעימים לי איתו, הרגישו קצת מזוייפים.

אבל אולי פשוט צריך להתרגל מחדש?

מכירים את זה, שיש שוקולד שממש ממש אוהבים, אז לוקחים קוביה, ואת היתר מחזירים למקום.

אבל הקוביה אף פעם לא מספיקה.

היא תמיד משאירה טעם של עוד.

אני רוצה עוד.

לגבי הבחור שהקסים אותי- קבלו ביטול.

נכנסתי לפייסבוק שלו, וראיתי את שנת הלידה שלו... הוא נראה ממש, אבל ממש צעיר לגילו.

ולא שהוא כל כך מבוגר, יצא לי לצאת עם מישהו מבוגר ממנו. אבל זה די ביאס אותי.

ויודעים מה עוד?

לגבי אהבה וכל מה שכתבתי? גם פה קבלו ביטול.

לא, לא ביטול. פשוט פוס משחק.

אני פשוט מוצפת בכל כך הרבה גברברים, ששולחים לי הודעות, ומתקשרים, ובעיקר מציקים.

כבר אין לי כוח לענות לאף אחד, אין לי חשק לענות לאף אחד!

כי בשביל מי שאני באמת רוצה, אני זמינה תמיד ובכל רגע.

כשאני באמת רוצה, לא אכפת לי להתעורר באמצע הלילה, כי הוא שלח לי הודעת לילה טוב, ואז להירדם מחדש עם חיוך.

כנראה שאני לא רוצה. אף אחד.

אני רוצה את השקט שלי בחזרה.